ד. המחקר הכמותני הנוכחי: חסמים ומוגנות מקוונת בחברה הערבית בישראל

ד.1 מתודולוגיה ומערך המחקר

מחקר זה נערך במתודולוגיה כמותית. ממצאיו הופקו מסקר שנערך בידי חברת הסקרים "איפקאר", המתמחה בחברה הערבית, בהנהלת ד"ר הישאם ג'ובראן. המדגם הקיף 714 נבדקים (N=714) בגירים. 477 מתוכם נדגמו בטלפון, ו־237 נדגמו בצורה דיגיטלית (טעות הדגימה: + 0.0366). בין המשיבים היו 366 גברים ו־348 נשים. משתנים נוספים שנדגמו הם רמת הכנסה, רמת השכלה, מספר נפשות בבית, דת ורמת דתיות.

הסקר נערך תוך הבטחת פרטיות המשיבים ובטיחותם. הועבר להם מידע ברור ונגיש על מטרת המחקר, אופי מעורבותם וזכויותיהם כמשתתפים בו. כמו כן הובהר להם כי ההשתתפות בסקר אינה חובה, כי המידע שנאסף הינו אנונימי וכי בשום שלב של איסוף הנתונים לא יתאפשר זיהוי שלהם. המידע נשמר ללא ציון פרטים מזהים של מי מהמשיבים.

השימוש בסקר סטטיסטי נבחר משום שזהו כלי המאפשר איסוף מהיר ויעיל של נתונים מקבוצה רחבה ומגוונת של משיבים. במחקר הנוכחי נבעה הבחירה בשיטה זו מהרצון להציג תמונת מצב מייצגת של המצב השורר בחברה הערבית בישראל. אוכלוסיית המחקר נדגמה בדגימת אשכולות. שיטת דגימה זו נבחרה משום שהיא מתאימה במיוחד לאוכלוסיות ייחודיות ומפוזרות גיאוגרפית (Lohr, 2021) דוגמת האוכלוסייה הערבית בישראל, ומשום שמידע הנאסף בדגימת אשכולות מאפשר שיקוף מדויק וייצוג נאות של האוכלוסייה הנדגמת. יודגש כי שימוש כלשהו ברשת היה תנאי מקדים להשתתפות בסקר, כך שמשיבים אליהם פנתה חברת הסקרים אשר השיבו כי הם לא משתמשים כלל באינטרנט לא נכללו במדגם.

כדי להציג מדגם הנאמן לחלקה של אוכלוסייה זו בחברה הישראלית הוגדרו האשכולות לפי ארבעה מאפיינים: מגדר המשיבים (מחציתם גברים ומחציתם נשים); אזורי מגורים, בהלימה לפיזור האוכלוסייה הערבית באזורים אלו (משולש – 24%, גליל – 53%, ערים מעורבות – 10% ונגב – 13%), קבוצות גיל (21% בגילי 18–24, 24% בגילי 25–34, 20% בגילי 35–44, 16% בגילי 45–54, 10% בגילי 55–64, ו־9% מעל גיל 65) ודת (82% מוסלמים, 9% דרוזים ו־9% נוצרים).

הסקר נערך בעזרת שאלון מתוקף אשר שאלותיו נועדו לברר האם ובאיזו מידה סובלים המשיבים מפער דיגיטלי כלשהו. לפיכך תוכנן הסקר כך שיקיף את שלוש רמותיו של הפער. השאלות בחנו האם בית האב שבו הם מתגוררים מחובר לאינטרנט, ואם כן מהו סוג החיבור (חיבור קווי, סלולרי או סיב אופטי) ומי הספק. אלו שהשיבו כי יש להם רק חיבור סלולרי נשאלו מדוע (בעיית תשתית, סיבה כלכלית או אחר). כן נבחנה מידת שביעות הרצון שלהם מהחיבור לאינטרנט ולרשת הסלולרית וממהירות הגלישה הממוצעת. המשיבים גם התבקשו לציין את סוגי אמצעי הקצה שיש בביתם (מחשב נייח, מחשב נייד, טלפון חכם, טאבלט, טלוויזיה חכמה וטלפון נייד) ואת מספר המכשירים המתחברים לרשת בביתם בסך הכול.

כמו כן, המשיבים נשאלו על תדירות השימוש שלהם באפליקציות פופולריות שונות ורשתות חברתיות, כמה שעות ביום הם גולשים ברשת, ולאילו שימושים עיקריים. כמו כן נבחנו השימושים העיקריים בדואר אלקטרוני ומידת החשיפה של המשיבים לתופעות המאפיינות פגיעות שונות הקיימות ברשת. לבסוף נשאלו המשיבים למי יפנו במקרה שנפגעו ברשת. הנתונים נותחו סטטיסטית והופקה עבורם סטטיסטיקה תיאורית.

בכמה מקרים נבחן הקשר בין משתנים מסוימים (גיל, רמת הכנסה, רמת השכלה, אזור מגורים, רמת דתיות ומספר הנפשות בבית) לשאלות המקור בעזרת מבחנים שונים, שנבחרו לפי מידת הרלוונטיות שלהם לשאלות המחקר ולנתונים. מבחן t שימש לבדיקת הקשר בין שתי קבוצות וסיפק תובנות לגבי המובהקות הסטטיסטית של ההבדלים שנצפו. מתאם ספירמן שימש להערכת העוצמה והכיוון של הקשר בין שני משתנים. בדיקות סטטיסטיות אלה תורמות להבנה מעמיקה יותר של הנתונים ושל משמעותם לחברה הערבית בישראל.

ד.2 המאפיינים הדמוגרפיים של המשיבים במדגם

בסקר השתתפו 714 משיבים מהחברה הערבית בישראל (N=714), 477 מתוכם נדגמו בטלפון ו־237 נדגמו בצורה דיגיטלית (טעות הדגימה: + 0.0366). בין המשיבים היו 366 גברים ו־348 נשים. בהתאם לדגימת האשכולות, חולקו המשיבים לפי גילם, אזור מגוריהם ודתם, על פי החלק היחסי של קבוצות אלו בחברה הערבית. כמו כן, הם נשאלו מהי רמת ההשכלה, רמת ההכנסה ורמת הדתיות שלהם, וכמה נפשות מתגוררות בביתם. משיבים אשר העידו כי אין ברשותם כל חיבור לאינטרנט לא נכללו במדגם. אחוז המשיבים שענו כך עומד על 0.8%.דת: מרבית המשיבים (80.1%) הם מוסלמים, 8.8% הם נוצרים, 8.2% הם דרוזים ו־1.4% בחרו שלא לציין את דתם.

אזור מגורים: 52.5% מהמשיבים מתגוררים בגליל, 22.4% מתגוררים באזור המשולש, 12.2% מתגוררים בנגב, 10.7% מתגוררים בערים מעורבות ו־2.2% גרים באזור אחר (גולן או פרוזדור ירושלים).

גיל:

21% מהמשיבים הם בני 18–24; 23.3% הם בני 25–34; 20.8% הם בני 35–44; 16.2% הם בני 45–54; 10% הם בני 55–64 ו־8.2% הם בני 65 ומעלה. הגיל הממוצע: 39.

השכלה:

רוב המשיבים הם בעלי השכלה תיכונית או פחות מכך. ל־22.6% מהם יש השכלה תיכונית ללא בגרות; 31% הם בעלי השכלה תיכונית עם תעודת בגרות; ל־10.6% יש השכלה על־תיכונית; 26.1% הם בעלי תואר אקדמי (ראשון ומעלה); ו־9.9% סירבו להשיב.

הכנסה חודשית:

מרבית המשיבים משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק בישראל. 32.9% מהמשיבים מכניסים עד 8,000 ₪ בחודש; 15.8% מכניסים 8,000–10,000 ₪ בחודש; 8.6% מכניסים 10,000–12,000 ₪ בחודש; 10.5% מכניסים 12,000–16,000 ₪ בחודש; 2.1% מכניסים 16,000–18,000 ₪ בחודש; ו־4.7% מכניסים מעל 18,000 ₪ בחודש. 25.8% מהמשיבים סירבו להשיב.

מידת דתיות:

מרבית המשיבים מגדירים עצמם מסורתיים. 2.8% הגדירו עצמם לא דתיים כלל; 10.1% הגדירו עצמם לא דתיים; 52.8% הגדירו עצמם מסורתיים; 29.2% אמרו כי הם דתיים ו־5.4% אמרו כי הם דתיים מאוד.

מספר נפשות:

ממוצע מספר הנפשות בכל בית עומד על 4.62 (סטיית תקן 1.73).

ד.3 ממצאים: יכולת החיבור לרשת, סוג החיבור וגישה למכשירי קצה

השאלה בחנה את סוג החיבור שבאמצעותו מתחברים המשיבים לרשת האינטרנט. מהממצאים עולה כי 63% מתחברים לרשת בחיבור קווי (דרך קו טלפון או כבלים), ו־25.2% מתחברים באמצעות חיבור סלולרי (בעזרת טלפון חכם או מודם נייד). 6.9% בלבד מהמשיבים מחוברים באמצעות סיב אופטי, ו־4.9% לא יודעים איזה סוג חיבור קיים בביתם.
בדיקת סוג החיבור לפי חלוקה לאזורים בארץ הראתה תמונה דומה, עם שני יוצאי דופן בשני קצוות ההתפלגות: מקרב תושבי הנגב שהשיבו לסקר, 51.1% מחוברים בחיבור קווי, 42% מחוברים בחיבור סלולרי ורק 2.3% מחוברים בסיב אופטי. שיעור המתחברים בחיבור סלולרי גבוה בנגב מאוד יחסית למשולש (27%) ולגליל (20.2%). מנגד, בערים המעורבות, שבהן חולקים התושבים הערבים את התשתיות עם שכניהם היהודים, 54.7% מחוברים בחיבור קווי, 24% בחיבור סלולרי ו־17.3% בסיב אופטי – השיעור הגבוה ביותר מבין אזורי המגורים שנבדקו. בפילוח לפי קבוצות דתיות נמצא כי שיעור המשיבים הנוצרים והדרוזים המחוברים בסיבים אופטיים (19% ו־18.6%, בהתאמה) גבוה בהשוואה לשיעור המוסלמים (4.3%).
בחינת הקשרים בין התשובות לשאלה ובין משתנים נוספים הראתה כי קיים קשר בין רמת הכנסה לחיבור לסיב אופטי – בקרב בעלי הכנסה גבוהה עולה שיעור החיבור לסיבים אופטיים. כמו כן, בעלי חיבור קווי הם בעלי הכנסה גבוהה יותר מאלו המחוברים בעזרת חיבור סלולרי. בחינת הקשר בין אזור המגורים לאלו שהשיבו כי הם מחוברים באמצעות חיבור סלולרי הראתה כי תושבי הנגב מחוברים בחיבור סלולרי יותר מתושבי אזורים אחרים. אפשר להסביר ממצא זה באמצעות העובדה שרבים מהבדואים בנגב מתגוררים ביישובים לא מוכרים, שאינם מחוברים לתשתיות חשמל וטלפון.

השאלה בחנה את ספק השירות שדרכו מחוברים המשיבים לרשת, וכללה רשימה של ספקים אפשריים לבחירה. מהממצאים (499=n) עולה כי ספק השירות המוביל בחברה הערבית הוא בזק בינלאומי, שאליו מחוברים 59% מהמשיבים. שאר ספקי השירות בישראל שולטים בנתחי שוק קטנים יחסית: 12% מהמשיבים מחוברים להוט נט, 9% מחוברים לפרטנר, 8% לסלקום, 3% לפלאפון, 1% מחוברים לגולן טלקום ו־1% לנטוויז'ן 013. 3% מחוברים לחברה אחרת, ו־3% אמרו כי הם לא יודעים או זוכרים את שם הספק.
בבחינת ספק השירות לפי השתייכות דתית נמצא כי בתי אב נוצריים מחוברים להוט נט (17%) יותר מבתי אב מוסלמיים (3%) או דרוזיים (5.1%). בחינה לפי אזורים גיאוגרפיים העלתה כי הרוב המוחלט במשולש (54.4%) ובגליל (58.9%) מחוברים דרך בזק בינלאומי, ואילו בערים המעורבות נמצא שיעור גבוה יותר של חיבור דרך הוט נט (5.6%) ופרטנר (14.8%).
לא נמצאו קשרים מובהקים נוספים בין המשתנים השונים לספק האינטרנט.

שאלה זו הופנתה רק למשיבים שהשיבו שהם מחוברים לרשת בחיבור סלולרי (n=180). זאת, שכן חיבור סלולרי לרשת הוא איכותי פחות מחיבור קווי, מגביל במידת מה את השימושים האפשריים ותלוי באיכות הכיסוי הסלולרי באזור המגורים (שנגזר מסוג האנטנה שאליה מתחבר הטלפון החכם או הנט־סטיק ומצפיפות האנטנות). מנגד, הוא מאפשר חיבור לרשת גם באזורים ויישובים מחוסרי תשתיות קרקעיות מתאימות (טלפון או סיב אופטי). לפיכך, ביקשנו להבין את הסיבה לבחירתם של חלק מהמשיבים להתחבר לרשת בעזרת חיבור סלולרי.
מהתשובות עלה כי 45% מהמשתתפים המחוברים לסלולר לא מעוניינים בחיבור קווי, 29% מתגוררים ביישוב ללא תשתיות מתאימות לחיבור קווי, 28% מעדיפים חיבור סלולרי בשל עלותו, ו־1% ציינו סיבה אחרת לבחירה בחיבור זה. נוסף לכך נמצא כי משיבים המתחברים לרשת בעזרת חיבור סלולרי הם בעלי רמת דתיות גבוהה יותר מבעלי חיבורים אחרים.

השאלה ביקשה לבחון את מידת שביעות הרצון של המשיבים מאיכות הקליטה הסלולרית ביישוב מגוריהם. מהממצאים עולה כי פחות ממחציתם (48%) מרוצים מאיכות הקליטה. 28% העידו כי הם מרוצים במידה בינונית, ואילו 22% לא מרוצים כלל. 1.3% מהמשיבים ענו כי השאלה לא רלוונטית עבורם. מלבד זאת נמצא כי משיבים המתגוררים בנגב מרוצים פחות מאיכות הקליטה הסלולרית ביישוביהם. כאשר נבחן הקשר בין גיל המשיבים למידת שביעות הרצון, נמצא כי שיעור חוסר שביעות הרצון מהקליטה הסלולרית הגבוה ביותר הוא בקרב בני 45–54 (31.9%). לא נמצאו קשרים נוספים בין השאלה למשתנים שונים.

מהממצאים עולה כי כמחצית (54%) מהמשיבים מרוצים מאיכות החיבור שלהם לאינטרנט ו־26% מרוצים במידה בינונית. 17% אמרו כי הם לא מרוצים מאיכות החיבור, ו־1.8% ענו כי השאלה לא רלוונטית עבורם או שהם לא יודעים. נוסף לכך נמצא קשר חיובי בין רמת הכנסה לשביעות רצון מאיכות החיבור – אלו המשתכרים יותר מרוצים יותר מאיכות החיבור שלהם לרשת. כמו כן, בדומה לשאלה שעסקה בשביעות הרצון מאיכות החיבור הסלולרי, גם כאן עולה כי משיבים המתגוררים בנגב מרוצים פחות מאיכות החיבור לאינטרנט מאשר משיבים המתגוררים באזורים אחרים.

כשליש מהמשיבים (27.5%) העידו כי הם גולשים במהירות ממוצעת של 40 מגה ויותר; 15% גולשים במהירות של 15–40 מגה; 15.4% גולשים במהירות של 5–15 מגה; 8% גולשים במהירות של 1–5 מגה; 30% לא יודעים או לא זוכרים את מהירות הגלישה שלהם; ו־4.2% דיווחו כי הם גולשים באמצעות חיבור סלולרי.

בחינה מגדרית הראתה כי נשים פחות מודעות למהירות הגלישה מגברים (37.6% לא ידעו לעומת 22.7% מהגברים). בקרב משיבים נוצרים ודרוזים נמצאו שיעורים גבוהים מעט יותר של מהירויות 15 מגה ויותר בהשוואה למוסלמים. מעל 60% מבני ה־65 ויותר לא מודעים למהירות הגלישה שלהם, לעומת כ־30% בלבד בשאר קבוצות הגיל. נוסף לכך, נמצא קשר בין רמת הכנסה למהירות גלישה – משיבים שמשתכרים מעל 12 אלף ₪ בחודש גולשים במהירות גבוהה יותר מאלו המשתכרים פחות מסכום זה.

שאלה זו ביקשה לבדוק את סוגי המכשירים המתחברים לאינטרנט בבית המשיבים. מהממצאים עולה כי המכשיר הנפוץ ביותר בבתי המשיבים הוא טלפון חכם (סמארטפון) – 92% העידו כי יש בבעלותם מכשיר כזה. כמו כן, ל־71% מהמשיבים יש מחשב נייד, 58% הם בעלי טלוויזיה חכמה, 41% מחזיקים בטאבלט, ל־28% יש מחשב נייח ול־11% טלפון נייד פשוט.
נוסף לכך, נמצא קשר בין רמת השכלה ורמת הכנסה לבעלות על מחשב נייד – למשיבים בעלי השכלה תיכונית ומעלה המשתכרים מעל הממוצע יש יותר מחשבים ניידים. נמצא גם קשר בין בעלות על מחשב נייח לרמת הכנסה – אלו שבבעלותם מחשב נייח משתכרים יותר מאלו שאין בביתם מחשב נייח. קשר נוסף נמצא בין הבעלות על מחשב נייד או נייח ובין מספר הנפשות בבית – בעלי מחשבים ניידים ונייחים משתייכים למשפחות בעלות מספר נפשות גדול יותר מאלו שאין להם מחשבים כאלו.

שאלה זו נועדה לבחון כמה מכשירי קצה המתחברים לרשת יש בביתו של כל משיב. מהנתונים עולה כי בביתם של מרבית המשיבים (30.8%) יש 5–6 מכשירים שונים המחוברים לאינטרנט, ל־29.1% יש 3–4 מכשירים, ל־14.1% יש מכשיר אחד או שניים ואילו בביתם של 25.9% יש שבעה מכשירים או יותר המחוברים לרשת. משמעות הדבר היא שככל הנראה הבעלות על מכשירי קצה לא מהווה חסם בחיבור לרשת.

כמו כן, נמצא כי בביתם של 61.5% מהמשיבים הנוצרים יש חמישה מכשירי קצה או יותר – שיעור גבוה יותר מאשר בקרב המשיבים המוסלמים (56%) והדרוזים (55.9%). נמצא גם קשר חיובי בין הכנסה לכמות מכשירים – ככל שרמת ההכנסה גבוהה יותר כך גדל מספר מכשירי הקצה בבית המשיב.

ד.4 ממצאים: מאפייני השימוש ברשת

המשיבים התבקשו לדרג את תדירות השימוש שלהם בכלים דיגיטליים שונים, כגון מנועי חיפוש, רשתות חברתיות ואפליקציות צ'אט. האפליקציה השכיחה ביותר, שבה משתמשים 93% מהמשיבים, היא אפליקציית המסרים המיידיים וואטסאפ. 78% העידו כי הם גולשים ביוטיוב, 74% משתמשים בגוגל או במנוע חיפוש אחר, 69% משתמשים בפייסבוק, 64% משתמשים באינסטגרם, 63% משתמשים בטיקטוק, 31% משתמשים בסנאפצ'ט, 21% משתמשים בטלגרם, 14% משתמשים בטוויטר ו־13% משתמשים ב־ChatGPT.

בחתך לפי גיל המשיבים, נמצא כי צעירים משתמשים ברשתות החברתיות (בעיקר באינסטגרם, טיקטוק וסנאפצ'ט) יותר ממבוגרים. 82.8% מהמשיבים בקבוצת הגיל 18–24 העידו כי הם משתמשים באינסטגרם (לעומת 28.8% מבני ה־65 ומעלה) ו־55.6% משתמשים בסנאפצ'ט (לעומת 20.3% מבני ה־65 ומעלה). רק 59.6% מהצעירים (בני 18–34) משתמשים בפייסבוק. עם זאת, ראוי לציין כי רבים מבני ה־65 ויותר משתמשים בטיקטוק: 49.2% מהם העידו כי הם משתמשים באפליקציה.

בפילוח מגדרי של השימוש ברשתות החברתיות השונות, נמצא כי יותר נשים העידו שהן משתמשות בתדירות גבוהה באינסטגרם (71.3% לעומת 56.6% מהגברים) וסנאפצ'ט (34.8% לעומת 28.1% מהגברים). לעומת זאת, יותר גברים משתמשים בתדירות גבוהה בטלגרם (24% לעומת 18.7% מהנשים) ובטוויטר (17.5% לעומת 10.9% מהנשים).
בחינת השימושים בחלוקה לאזורים גיאוגרפיים מצביעה על כך שמשיבים המתגוררים בנגב משתמשים במנועי חיפוש דוגמת גוגל (56.8%) בתדירות גבוהה פחות מאשר משיבים המתגוררים במשולש (76.7%), בגליל (79.5%) ובערים המעורבות (78.7%).

בבחינת החלוקה לקבוצות דתיות שונות עולה כי משיבים נוצרים משתמשים בתדירות גבוהה ביוטיוב ובפייסבוק (79.4% ו־74.6% בהתאמה), בעוד משיבים מוסלמים (69.6% ו־63.6% בהתאמה) ודרוזים (61% ו־59.3% בהתאמה) דיווחו על שימוש נמוך יותר. מנגד, נוצרים (84.1%) ודרוזים (83.1%) משתמשים במנועי חיפוש יותר ממוסלמים (74.7%). כמו כן, נמצא קשר חיובי בין רמת ההשכלה של המשיבים למידת השימוש שלהם במנועי חיפוש, וקשר שלילי בין הגיל לתדירות השימוש ב־ChatGPT – ככל שפוחת גיל המשיב כך עולה תדירות השימוש. לא נמצאו הבדלים מהותיים נוספים הנוגעים לשימוש בכלים הדיגיטליים השונים.

שאלה זו בחנה את מספר השעות ביממה שמבלים המשיבים בגלישה ברשת. 32% ענו כי הם גולשים בממוצע עד שעתיים ביום באינטרנט, 27% בין שעתיים לארבע שעות, 22% מבלים בין ארבע לשש שעות ברשת כל יום, 10% בין שש לשמונה שעות, 7% גולשים מעל לשמונה שעות ביום ו־2% לא נכנסים כלל לאינטרנט. זמן הגלישה הממוצע הינו 3.67 שעות ביממה. שיעור הגולשים מעל 8 שעות ביום יורד עם הגיל – מ־16.6% בגילאי 18–24 ל־0% אצל בני 65 ומעלה. בנוסף, נמצא קשר בין רמת ההשכלה לזמן הגלישה (בעלי השכלה תיכונית ומעלה גולשים יותר מבעלי השכלה חלקית) וקשר שלילי בין גיל לזמן הגלישה – ככל שהמשיב מבוגר יותר כך הוא גולש פחות שעות ביום.

שאלה זו ביקשה לבחון את השימושים העיקריים של המשיבים ברשת. הם נשאלו מהן הסיבות שבגינן התחברו לרשת בחודש האחרון, והוצגו בפניהם מספר אפשרויות שאותן התבקשו לדרג. 81% מהמשיבים אמרו שגלשו ברשתות חברתיות, 68% גלשו באתרי חדשות ואקטואליה, 67% השתמשו באינטרנט עבור שירותי בנקאות ופיננסים, 64% צפו בסרטונים והאזינו למוזיקה, 63% השתמשו באינטרנט כדי לקבל מידע רפואי ושירותי בריאות, 53% ביצעו תשלומים לגופים שונים ושילמו חשבונות ברשת, 51% רכשו מוצרים שונים ברשת, 49% נעזרו באינטרנט כדי לקבל מידע מרשויות ממשלתיות ולבצע פעולות באתרי ממשלה, ו־37% השתמשו באינטרנט ללמידה מקוונת.

בבדיקת ההבדלים בין הקבוצות הדתיות השונות עלה כי משיבים נוצרים השתמשו ברשת למטרות קניות וצרכנות (60.3%), לביצוע תשלומים וחשבונות (63.5%) ולצפייה בסרטונים (84.1%) יותר מאשר מוסלמים (50.2%, 51.5% ו־62.4% בהתאמה) ודרוזים (50.8%, 55.9% ו־59.3% בהתאמה). מנגד, מוסלמים דיווחו כי הם גלשו באתרי חדשות ואקטואליה (69.9%) יותר מנוצרים (58.7%) ודרוזים (62.2%).

בבחינת ההבדלים לפי אזורים גיאוגרפיים נמצא כי משיבים המתגוררים בנגב העידו על שיעורי שימוש נמוכים באינטרנט ברוב הקטגוריות, בפרט בהשוואה לגליל ולערים המעורבות. כך למשל, משיבים מהנגב משתמשים פחות בשירותי בנקאות ופיננסים ברשת (55.7%) מאשר משיבים מהמשולש (68.6%), מהגליל (67%) ומהערים המעורבות (76%). נמצא גם הבדל במידת הגלישה ברשתות חברתיות בין משיבים מהנגב (70.5%) למשיבים מהמשולש (81.1%), הגליל (81.6%) והערים המעורבות (84%). בשימושים אחרים נמצאו פערים קטנים יותר. מכך ניתן להסיק שתשתיות האינטרנט המוגבלות בנגב, לצד המאפיינים החברתיים־דמוגרפיים של תושבי אזור זה, מביאות לשיעורי שימוש נמוכים ברשת במרבית הקטגוריות בהשוואה לשאר אזורי הארץ.

בבדיקת הקשרים בין השאלה למשתנים השונים נמצא קשר בין רמת השכלה ובין שימוש ברשת לקבלת מידע רפואי, לשירותי בנקאות, לתשלום חשבונות וללמידה מקוונת: השימושים הללו גברו ככל שרמת ההשכלה של המשיבים הייתה גבוהה יותר. נוסף לכך נמצא כי משתמשים אשר השתמשו ברשת למטרות גלישה ברשתות חברתיות או צפייה בסרטונים והאזנה למוזיקה הם בעלי רמת דתיות נמוכה יותר מאלו שלא השתמשו בה למטרות אלו.

שאלה זו ביקשה לבחון את המטרות העיקריות לשמן משתמשים המשיבים בדואר אלקטרוני (דוא"ל) על בסיס קבוע. גם כאן הוצגו בפניהם אפשרויות שאותן התבקשו לדרג. 89% מהמשיבים העידו כי הם משתמשים בדואר אלקטרוני למטרת קשר עם חברים ומשפחה, 87% משתמשים בדוא"ל לקבלת מידע ותוכן בנושאי תרבות ופנאי, 83% משתמשים בו לקבלת מידע שיווקי, 73% משתמשים בדוא"ל למטרות לימודים, 67% משתמשים בדוא"ל למטרת קבלת חשבונות לתשלום, 62% משתמשים בו למטרת התכתבויות ושליחת חומרים במסגרת עבודה, ול־31% מהמשתתפים אין כתובת דוא"ל או שהיא לא בשימוש.

יותר נשים (33.3%) השתמשו בדוא"ל למטרות לימודים מאשר גברים (21%). כן נמצא כי משיבים שמשתמשים בקביעות בדוא"ל לצורכי עבודה, תשלום חשבונות ולימודים הם בעלי הכנסה והשכלה גבוהות יותר מאלו שאינם עושים בו שימושים כאלה. נמצא גם כי משיבים שענו כי אין ברשותם כתובת דוא"ל או שהיא לא בשימוש הם בעלי הכנסה והשכלה נמוכות יותר ממשיבים שמשתמשים בדוא"ל.

בשאלה זו הוצגו למשיבים מספר תופעות או פגיעות שונות הקיימות ברשת והם התבקשו להשיב אם נפגעו מהן. מהממצאים עולה כי 11% מהמשיבים חוו לשון הרע, הכפשה או בריונות ברשת; 12% מהמשיבים נתקלו בניסיון להתחזות אליהם ברשת; 8% נתקלו בניסיון סחיטה; 19% מהמשיבים חוו ניסיון לפישינג (גניבת פרטים אישיים); 18% נתקלו בווירוסים או בניסיונות פריצה לחשבונותיהם.

צעירים (בני 18–34) דיווחו על יותר מקרי פגיעה ברשת מאשר המבוגרים, בעיקר בהקשר של חשיפה לפישינג ולווירוסים. בחלוקה לקבוצות דתיות נמצא כי נוצרים ודרוזים נפגעו מווירוסים ומהשתלטות על חשבונות (27% ו־22% בהתאמה) בשיעור גבוה יותר ממוסלמים (16.8%). לא נמצאו קשרים נוספים בין שאלה זו למשתנים השונים.

בשאלה זו נשאלו המשיבים למי יפנו במקרה שיגלו שהם או בני משפחתם נפגעו בצורה כלשהי ברשת, והתבקשו לבחור מבין מספר אפשרויות שונות. 53% מהמשיבים אמרו שיפנו למשטרת ישראל; 20% יפנו למערך הסייבר הלאומי; 13% יפנו לבן משפחה; 13% לא ידווחו; 7% השיבו כי הם לא יודעים למי לפנות; 5% יפנו לאיגוד האינטרנט הישראלי; 5% יפנו לארגונים המגינים על צרכנים; 5% יפנו לאתר האינטרנט שבו התרחשה הפגיעה; 2% יפנו לספק האינטרנט שלהם; ו־1% השיבו שיפנו לגורם אחר. צעירים נוטים יותר לפנות לבני משפחה בעת פגיעה (19.2% מבני ה־18–24) מאשר מבוגרים (6.9% בקרב 55–64). נמצא גם כי אלו שידווחו על פגיעה לגורם כלשהו הם בעלי השכלה גבוהה יותר מאלו שלא ידווחו, וכי קיים קשר בין רמת ההשכלה ולבין דיווח לרשויות המדינה (משטרת ישראל או מערך הסייבר הלאומי).