ג. סקירת ספרות ונתונים קודמים על פי שלוש הרמות של הפער הדיגיטלי

חלק זה יסקור את המצב הקיים בחברה הערבית בישראל כפי שהוא משתקף בנתונים קודמים, בהתאם לשלוש רמותיו של הפער הדיגיטלי. ככלל, תמונת המצב העולה ממחקרי העבר מראה שקיים פער דיגיטלי יציב בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בישראל (גנאים, 2018;Mesh et al., 2013; Schejter et al., 2017; Schejter & Tirosh, 2016). אף שחלו תמורות מסוימות במאפייני הפער במהלך השנים, התמונה הכללית לא השתנתה (Dorot, 2021). תספר וסועאד (2024) מציינים כי לרשויות המדינה ידוע שזהו המצב כבר שנים רבות, אך הן מקבלות אותו כעובדה קיימת, על אף שהן מכירות בכך שפערי נגישות אלו תורמים להעמקת האי־שוויון בתחומים רבים.

ליסיצה ולב־און (Lissitsa & Lev-On, 2014) מצאו כי הפער בין יהודים לערבים בנגישות לאינטרנט הצטמצם במידה ניכרת בשנים 2010–2014. במחקר אחר נמצא כי משתנים שונים – ובהם רמת השכלה, רמת הכנסה, גיל ורמת דתיות – משפיעים על דפוסי השימוש ברשת של האוכלוסייה הערבית בישראל, ותורמים לפער בינה ובין אוכלוסיית הרוב היהודית (Schejter et al., 2017). מחקרים עדכניים מצביעים על שינוי נוסף במאפייני הפער בשנים האחרונות, ומראים כי פער הנגישות הצטמצם וכי הפער המהותי כיום ניכר בעיקר ברמה השנייה והשלישית. פערי הגישה הצטמצמו בעיקר בשל החדירה המסיבית של הטלפונים החכמים (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א; גנאים, 2018), אולם ראוי להדגיש שהפערים בחיבור לאינטרנט באמצעות מחשב, המאפשר שימושי רשת מתקדמים יותר, נותרו יציבים.

הפער הדיגיטלי בין האוכלוסייה היהודית לזו הערבית בלט ביתר שאת בזמן מגפת הקורונה (2020–2022). שלושת הסגרים שהוטלו בזמן המגפה גרמו לכך שרבים בישראל ובעולם החלו לעבוד וללמוד מהבית – פעילויות הדורשות מהאדם המבקש להשתתף בהן אפשרות להתחבר לרשת (חיבור ומכשיר קצה) ומיומנויות מתאימות. אולם בחברה הערבית רבים התקשו לעשות זאת, אם משום שלא היה ברשותם חיבור זמין לרשת, מכשיר קצה, המיומנויות הדרושות לשימוש בהם או כל השלושה גם יחד. לדברי קלישר ואח' (2022), קושי זה חשף את הרמה הנמוכה בחינוך הערבי בכל הקשור להוראה ולמידה דיגיטלית. מגפת הקורונה העצימה את הפערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית בכמה היבטים, שכן בתי ספר רבים לא הצליחו לקיים שגרת לימודים תקינה מרחוק, נפגעה הכנסתם של בעלי מקצועות צווארון כחול, שעבודתם מחייבת יציאה מהבית, וזמינות המידע הרפואי בשפה הערבית על אודות המגפה הייתה חלקית בלבד.

ג.1 הרמה הראשונה של הפער הדיגיטלי: יכולת חיבור לרשת וגישה למכשירי קצה

דוח של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, אשר התבסס על נתוני סקר הוצאות משק הבית של הלמ”ס לשנת 2018 ובחן את יכולתם של תלמידים ללמוד מרחוק בתקופת הקורונה, מצא כי ל־38% מהתלמידים הערבים לא היה חיבור זמין לאינטרנט, ל־26% לא הייתה גישה למחשב, ול־23% לא הייתה גישה למחשב ולאינטרנט. זאת, בהשוואה ל־8% מהאוכלוסייה היהודית הלא חרדית שלא היה להם חיבור זמין לאינטרנט, 6% ללא גישה למחשב, ו־2% בלבד שלא הייתה להם גישה למחשב ולאינטרנט (בתוך: וייסבלאי, 2021). בדומה לכך, גנאים (2018) מצאה כי קיים פער בין החברה הערבית ליהודית בנגישות למחשב, ובהתאם גם לנגישות לאינטרנט מהמחשב: כאשר נערך המחקר, רק כ־50% בחברה הערבית היו בעלי נגישות לאינטרנט מהמחשב לעומת כ־80% בחברה היהודית. נתונים אלו מצביעים גם הם על פער ניכר בין החברה היהודית לערבית, לטובת הראשונה. מחקר נוסף (תחאוכו ואח', 2021) מצא כי לכשליש מהאוכלוסייה הערבית אין כלל חיבור ביתי לאינטרנט.

בישראל ניתן כיום להתחבר לאינטרנט במספר דרכים: באמצעות חיבור קווי רגיל (דרך קו הטלפון), באמצעות סיב אופטי או באמצעות חיבור סלולרי (דרך הטלפון החכם או דרך נט־סטיק – מודם נייד). ככלל, חיבור קווי נחשב איכותי פחות מחיבור בסיבים אופטיים, ומהירות ואיכות הגלישה שהוא מאפשר הן נמוכות יותר, מה שמשפיע על השימושים האפשריים של הגולש ברשת (Du et al., 2014). טיבו של החיבור הסלולרי משתנה לפי איכות הקליטה הסלולרית במקום, צפיפות האנטנות הסלולריות ואיכות הגלישה שהן מאפשרות (Abu-Kaf et al., 2019).
על פי נתוני איגוד האינטרנט (2023א), נכון לסוף שנת 2023 מרבית האוכלוסייה הערבית בישראל מחוברת לאינטרנט ביתי באמצעות חיבור קווי טלפוני (45%) או כבלים (21%), כאשר בחברה היהודית עומד נתון זה על 22% שמחוברים בחיבור קווי ו-22% שמחוברים בעזרת כבלים. 11% מהמשיבים הערבים מחוברים בסיבים אופטיים (41% בחברה היהודית) ו־18% לא ידעו להשיב (11% בחברה היהודית). נתונים אלו מצביעים על פער בין החברה היהודית לערבית באיכות החיבור, לטובת הראשונה.

עוד עולה מנתוני איגוד האינטרנט לשנת 2023 כי 33% מהתושבים הערבים מחוברים לאינטרנט דרך חברת בזק בינלאומי (22% בחברה היהודית), 13% מחוברים דרך פרטנר (21% בחברה היהודית) ו־13% דרך סלקום (נתון זהה בחברה היהודית). 12% השיבו כי הם מחוברים דרך הוט נט (24% בחברה היהודית) ו־8% ענו כי הם מחוברים דרך פלאפון (2% בחברה היהודית). 5% אמרו כי הם מחוברים לספק אחר. שאר התשובות התחלקו בין אקספון (3% בחברה הערבית ו־2% בחברה היהודית) נטוויז'ן (2% בחברה היהודית והערבית) סמייל (2% בחברה הערבית ו־1% בחברה היהודית) טריפל סי (1%, נתון זהה בחברה היהודית) וגולן טלקום (1%, נתון זהה בחברה היהודית).

כמו כן, נתוני איגוד האינטרנט (שטגמן ואח', 2023) מראים כי מרבית האוכלוסייה בישראל מרוצה מאיכות החיבור הביתי לאינטרנט מבחינת מהירות הגלישה והיעדר ניתוקים: 53% השיבו שהם מרוצים או מרוצים מאוד; 30% היו מרוצים חלקית; ו־15% היו לא מרוצים או מאוד לא מרוצים. לעומת זאת, 51% מהמשיבים מהחברה הערבית לא היו מרוצים מאיכות הגלישה בביתם. בקרב האוכלוסייה היהודית זכו פלאפון וסמייל 012 לדירוג שביעות רצון גבוה, ואילו בקרב האוכלוסייה הערבית הן קיבלו דירוג נמוך יחסית. לעומת זאת, שביעות הרצון מנטוויז'ן בחברה הערבית גבוהה מאוד, לעומת דירוג נמוך יחסית בחברה היהודית.

בפילוח כלל האוכלוסייה לפי סוג החיבור, 70% מאלו שמחוברים באמצעות סיב אופטי ו־44% מאלו שמחוברים באמצעות חיבור קווי רגיל העידו כי הם מרוצים מאיכות החיבור. בחברה הערבית הנתונים דומים: 64% ו־42% בהתאמה. עם זאת, בחלוקה לאזורים גיאוגרפיים נמצא שוני בולט בין חלקי הארץ, כאשר רוב הערבים תושבי הנגב הביעו שביעות רצון נמוכה מאיכות החיבור בביתם, ורק 22% השיבו כי הם מרוצים מאיכות החיבור. באזורים אחרים שביעות הרצון של האזרחים הערבים גבוהה יותר: 51% מהמשיבים במחוז חיפה השיבו כי הם מרוצים מאיכות החיבור שלהם, וכך גם 49% מהמשיבים במחוז צפון ו־39% במחוז מרכז (שטגמן ואח', 2023). יודגש כי פער הגישה בין האוכלוסייה הכללית ובין הבדואים בנגב גדול עוד יותר מהפער בינה ובין כלל החברה הערבית: ביישובים הבדואיים המוכרים בנגב, למשל, עומד שיעור בתי האב המחוברים לאינטרנט על 34% בלבד, לעומת 78% בכלל החברה הישראלית (Abu Kaf et al., 2019).

היישובים הלא מוכרים אינם מחוברים לתשתיות בסיסיות, ולפיכך נסמכים על חיבור סלולרי בלבד. עם זאת, בעוד רובה המוחלט של אוכלוסיית ישראל משתמש בטכנולוגיית 4G המתקדמת, לרבים מהיישובים הבדואיים ישנה גישה רק לטכנולוגיית 3G, שאינה מאפשרת שימוש מתקדם ברשת גם כאשר איכות החיבור טובה (Abu Kaf et al., 2019). האזרחים הבדואים סובלים אפוא מפער כפול: בינם ובין שאר החברה הערבית, ובינם לבין האוכלוסייה היהודית.

ספק הסלולר המוביל בחברה הערבית בישראל (איגוד האינטרנט, 2023א) הוא פרטנר (27%, נתון זהה בחברה היהודית). הבאים אחריו הם סלקום (25%, 19% בחברה היהודית), הוט מובייל (20%, 16% בחברה היהודית), פלאפון (15%, נתון זהה בחברה היהודית), אקספון (3%, נתון זהה בחברה היהודית) וגולן טלקום (3%, 9% בחברה היהודית). שאר המשיבים ענו כי הם מחוברים לספק אחר (3%) או שאינם יודעים (2%). בחברה הישראלית הכללית ספקית הסלולר העיקרית היא פרטנר (27%), אחריה סלקום (20%), הוט מובייל (17%), פלאפון (15%) גולן טלקום (8%) ואקספון (3%). שאר המשיבים ענו כי הם מחוברים לספק אחר (9%, 10% בחברה היהודית) או שאינם יודעים (2%, 1% בחברה היהודית). לא נמצאו נתונים העוסקים בשביעות הרצון של המשתמשים ברשתות סלולריות.

בעלות על מכשירי קצה

מנתוני איגוד האינטרנט (2023א) עולה כי רוב בתי האב בחברה הערבית בישראל מחזיקים יותר ממכשיר קצה אחד ויותר מסוג אחד של מכשיר. ל־93% מהמשיבים יש טלפון חכם (97% בחברה היהודית), 73% הם בעלי מחשב נייד (83% בחברה היהודית), 51% מחזיקים בטלוויזיה חכמה (59% בחברה היהודית), ל־41% יש טאבלט (42% בחברה היהודית) ול־38% יש מחשב נייח (61% בחברה היהודית). מסקר שנערך בקרב 574 משיבים מהחברה הערבית (ג'מאל וקוקבין, 2020) עלה כי רוב המשיבים (85.6%) הם בעלי טלפון חכם, ל־41.3% יש לפטופ, ל־36.3% יש מחשב נייח ובבעלותם של 29.9% יש טאבלט. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהטלפון החכם הוא הכלי העיקרי שבאמצעותו מתחברת האוכלוסייה הישראלית לרשת: 95% מהציבור היהודי ו־93% מהציבור הערבי משתמשים בו כדי להתחבר לאינטרנט (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א).

עם זאת, קיים עדיין פער בין שתי האוכלוסיות בחיבור לרשת באמצעות מחשב: 82% מהציבור היהודי משתמשים באינטרנט ממחשב נייד לעומת 73% מהציבור הערבי; 59% מהיהודים השיבו כי הם גולשים ברשת ממחשב שולחני, לעומת 36% בלבד מהערבים; 59% מהאוכלוסייה היהודית מתחברים לרשת בעזרת טלוויזיה חכמה, לעומת 51% מהערבית; ו־40% מהציבור היהודי משתמשים בטאבלט לעומת 41% מהציבור הערבי (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א). בנושא זה ראוי להדגיש רמה נוספת של הפער – הבדלים בגישה לחומר (Material Access), שכן הגישה לאינטרנט לבדה אינה מבטיחה שימוש מיטבי בו. עקב הקצב המהיר בו משתנה ומתחדשת הטכנולוגיה והמגוון הגדול של מכשירים הזמינים לציבור הרחב, עשויים להתבסס פערים בזמינותם של מכשירים חדשים, אשר מאפשרים שימושים והזדמנויות מתקדמים יותר (van Deursen & van Dijk, 2019).

ג.2 הרמה השנייה של הפער הדיגיטלי: אוריינות ומיומנות הפרט

הרמה השנייה של הפער הדיגיטלי (Second level digital divide) עוסקת באוריינות הדיגיטלית של הפרט, אשר משפיעה ישירות על יכולתו להשתמש באינטרנט לצרכיו ולהפיק את המרב מהמידע הקיים ברשת. התוצאות של PIACC – מבחן בינלאומי של ארגון ה־OECD, אשר בוחן את רמת האוריינות הדיגיטלית כפי שהיא מתבטאת בפתרון בעיות בסביבה דיגיטלית – הראו כי בישראל קיים פער ניכר באוריינות הדיגיטלית בין האוכלוסייה היהודית הלא חרדית לאוכלוסייה הערבית. פער זה הציב את ישראל במקום הראשון בפיזור הציונים מבין המדינות שהשתתפו במבחן. הממצאים העלו כי 13% בלבד מהאוכלוסייה הערבית בישראל הם בעלי רמת אוריינות דיגיטלית בינונית עד גבוהה. כלומר, ל־87% מהאוכלוסייה הערבית בגילי העבודה העיקריים חסרות יכולות דיגיטליות מספקות להשתתפות פעילה באורח החיים המודרני במדינה (תחאוכו ואח', 2021).

תמונה דומה תוארה גם בסקר מיומנויות בוגרים בישראל (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2016). הסקר, שבחן את רמת האוריינות הדיגיטלית, מצא כי שיעורם של חסרי המיומנויות הדיגיטליות בישראל נמוך במעט מהממוצע ב־OECD (14.3% לעומת 15.5%). עם זאת, בקרב האוכלוסייה הערבית שיעור חסרי המיומנויות הדיגיטליות היה גבוה מאוד יחסית לאוכלוסייה היהודית (33.9% לעומת 9.3%). הפער נשמר בכל קבוצות הגיל (גולדשמידט, 2020).

מחקר של איגוד האינטרנט הישראלי (2020א) מצא כי דפוסי השימוש של החברה הערבית ברשת כוללים שימוש מצומצם באינטרנט במקום העבודה, שימוש מוגבר ברשתות החברתיות לצרכים חברתיים ולקבלת מידע, ושימוש מצומצם בשירותים דיגיטליים. דפוסים אלה מצביעים על מיומנויות דיגיטליות בסיסיות, שלא מסייעות לקידום תעסוקתי או לשיפור באיכות החיים (בריאות, צרכנות, אזרחות פעילה). ממצאים אלו תואמים מחקרים קודמים על אודות דפוסי השימוש ברשת בקרב אוכלוסיות בעלות רמת אוריינות דיגיטלית נמוכה (Hargittai & Hinnant, 2008; van Deursen & van Dijk, 2019).

היקף הגלישה ברשת:

אין בידינו נתונים עדכניים על זמן הגלישה הממוצע ברשת של משתמשים ערבים., אך בסקר שנערך מטעם עמותת חמלה ב־2016 בקרב האוכלוסייה הערבית הצעירה בישראל השיבו כ־75% מהנשאלים כי הם גולשים באינטרנט יותר משלוש שעות ביום ( גנאים, 2018). לעומת זאת, נתונים כלליים מראים כי נכון לסוף 2022 עמד זמן הגלישה הממוצע בישראל על כשבע שעות ביום (Statista, 2023).

שימושים עיקריים באינטרנט:

מנתוני המשרד לשוויון חברתי ומטה ישראל דיגיטלית (2019) עולה כי 83.7% מהאזרחים הערבים משתמשים באינטרנט – 68% משתמשים בדואר אלקטרוני, 46% מבצעים פעולות בנקאיות, 42% צורכים מידע ממשלתי ו־44% עורכים קניות ברשת. מחקר של מרכז המידע של הכנסת (גולדשמידט, 2020), אשר התבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מצא פערים גדולים בין יהודים לערבים בהיבט זה: בכל השימושים שנבחנו (חיפוש מידע, רשתות חברתיות, דואר אלקטרוני, הורדת קבצים, תשלומים, עבודה, קניות, שירותי ממשל, שיחות טלפון או וידיאו, לימודים ומשחקים) המשתמשים היהודים דיווחו על שימוש רב יותר באינטרנט מאשר המשתמשים הערבים, פרט למשחקים.

שיעור היהודים המשתמשים באינטרנט לשם ביצוע תשלומים, קניות וקבלת שירותי ממשל הוא יותר מכפול משיעור הערבים העושים בו שימושים כאלה. שיעור השימוש ברשתות החברתיות בקרב שתי האוכלוסיות הוא כמעט זהה. עם זאת, 66% מהאזרחים הערבים משתמשים ברשתות חברתיות לצריכת חדשות, לעומת 47.5% מהאזרחים היהודים (Dorot, 2021).
נתונים אלו מתאימים לממצאים שעלו ממחקרה של גנאים (2018), לפיו רבים משימושי האינטרנט בקרב האוכלוסייה היהודית הם בעלי מאפיינים פונקציונליים (מילוי טפסים, שירותים מקוונים, דואר אלקטרוני ועוד), לעומת מיעוט שימושים מסוג זה בקרב האוכלוסייה הערבית. מנגד, האוכלוסייה הערבית משתמשת יותר ברשתות חברתיות.
סקר שערך איגוד האינטרנט בתקופת הקורונה (איגוד האינטרנט הישראלי, 2020ב) מצא כי בקרב החברה הערבית, 97% גלשו ברשתות חברתיות (לעומת 92% בחברה היהודית), 66% למדו ברשת (69% בחברה היהודית), 42% ערכו קניות ברשת (93% בחברה היהודית), 59% השתמשו בשירותי בנקאות דיגיטלית (93% בחברה היהודית), 40% השתמשו באתרי ממשלה (81% בחברה היהודית), 38% שילמו חשבונות דרך האינטרנט (76% בחברה היהודית) ו־34% ערכו קניות ברשת (80% בחברה היהודית). לפי מחקר מוקדם יותר של איגוד האינטרנט (2017), 73% מהנשאלים בציבור הערבי גולשים ברשתות חברתיות (61% בחברה היהודית), 60% שולחים דואר אלקטרוני (82% בחברה היהודית), 34% ביצעו תשלומים ברשת (65% בחברה היהודית) ו־38% ערכו קניות באינטרנט (61% בחברה היהודית).

האפליקציות והרשתות החברתיות הבולטות בחברה הערבית: מחקר של איגוד האינטרנט הישראלי (2023א), שבו נשאלו המשתתפים על תדירות השימוש ברשתות חברתיות ושירותים מקוונים בחודש שקדם לסקר, הראה כי 97% ממשתמשי הרשת הערבים גלשו ליוטיוב ולפייסבוק, 96% השתמשו בוואטסאפ, 89% באינסטגרם, 71% בטיקטוק, 58% בטלגרם, ו־50% בסנאפצ'ט ובטוויטר. בחברה היהודית הלא חרדית, 98% השתמשו ביוטיוב, 96% בוואטסאפ, 92% בפייסבוק, 68% באינסטגרם, 54% בטלגרם, 46% בטיקטוק, 33% בטוויטר ו־20% בסנאפצ'ט.

פילוח מגדרי מצביע על שוני בין גברים לנשים בשימוש ברשתות החברתיות השונות: 91% מהגברים הערבים משתמשים בפייסבוק, 79% בטלגרם ובאינסטגרם, 73% בטיקטוק, 56% בטוויטר ו־37% בסנאפצ'ט. מנגד, 92% מהנשים הערביות משתמשות באינסטגרם, 86% בפייסבוק, 68% בטיקטוק, 52% בטלגרם ו־32% בסנאפצ'ט.
סקר שערכה אגודת הגליל – רכאז (חטיב ואח', 2021) בקרב צעירים בחברה הערבית, מצא כי בכל הקשור בשימושים דיגיטליים, האפליקציה הנפוצה ביותר היא וואטסאפ (91.4%). הרשתות החברתיות הנפוצות ביותר הן פייסבוק (68.7%), יוטיוב ואינסטגרם (50.8% לכל אחת). נמצא גם כי 41% מקבוצת הגיל 18–24 משתמשים בטיקטוק בתדירות גבוהה, לעומת 15% מבני ה־25–29 ו־13% מבני ה־29–34. ככלל, המחקר מצא כי השימוש ברשתות חברתיות פוחת ככל שגיל המשתמש עולה.

ג.3 הרמה השלישית של הפער הדיגיטלי: תוצאות ותועלות של גישה למחשב ולאינטרנט

הרמה השלישית של הפער הדיגיטלי (Third level digital divide) עוסקת בתוצאות או ביתרונות של גישה למחשב ולאינטרנט בפן האישי והחברתי.

לצד פערי הגישה והמיומנויות, מוגבלים האזרחים הערבים בישראל גם ביכולתם להשתמש בשירותים ממשלתיים דיגיטליים ולמצות בעזרת הגישה אליהם את זכויותיהם החברתיות והאזרחיות. בעידן המודרני, ובפרט לאחר מגפת הקורונה, יש לשירותים דיגיטליים אפקטיביים חשיבות רבה, בפרט עבור אוכלוסיות המתגוררות בפריפריה הגיאוגרפית (כמו מרבית האזרחים הערבים), שבה הזמינות של שירותים פיזיים מוגבלת יחסית. משתנה מרכזי המשפיע על רמה זו של הפער הוא השליטה בשפת הרוב, משום שעברית היא שפתם של מרבית האתרים הממשלתיים בישראל (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023ב).

בהחלטה 550, החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2021 וכונתה "תקאדום" (تَقَدُّمْ, התקדמות), צוין כי דוברי השפה הערבית מהווים כ־3% בלבד מצרכני השירותים הממשלתיים הדיגיטליים – שיעור נמוך ביותר מפי שש משיעורם באוכלוסייה. על פי ההחלטה, הממשלה תפעל לצמצום הפער הדיגיטלי בין החברה היהודית לערבית במספר היבטים. בנוגע להנגשת אתרים ממשלתיים הוצהר בהחלטה כי "החלטה זו שמה לה למטרה לצמצם פערים אלה במספר אמצעים, במיקוד בהגברת האוריינות הדיגיטלית והנגשת השירותים הממשלתיים. הפעולות שיבוצעו במסגרת ההחלטה יסייעו להגביר את השימוש בשירותים הממשלתיים באופן דיגיטלי. בכך יסייעו לשיפור השירות הממשלתי לחברה הערבית ובחיזוק האמון".

מדד הנגשת מידע ושירותים לחברה הערבית שגיבש איגוד האינטרנט הישראלי (2021) בנושא זה, מצא כי ההנגשה השפתית והתרבותית בערבית של אתרי הממשלה לוקה בחסר: מנתוני המדד עולה כי, בממוצע, בשנת 2021 רק 10% מדפי האינטרנט של משרדי הממשלה היו מותאמים לשימוש הציבור הערבי. בחינה מחודשת שערך איגוד האינטרנט ב־2023, בין היתר במטרה לבחון את הפעולות שנעשו במשרדי הממשלה אחרי פרסום החלטת הממשלה 550, מצאה כי בשל הגידול במספר דפי האינטרנט שמפעילים משרדי הממשלה, שיעור ההנגשה נותר זהה – רק 10% מהאתרים מונגשים לציבור הערבי (אסעד־ניקולא, 2023).

מלבד זאת, רבים מהדפים בשפה הערבית מפנים את הגולש לאתר בעברית (46%), לטופס בעברית (28%) או לשירות לא דיגיטלי (11%). רק 15% מההפניות באתרים השונים מפנות לאתר המשך בערבית. כמו כן, נמצאה שונות רבה בין המשרדים בכל הקשור להנגשה, כאשר שיעור הנגשת המידע בערבית נע בין 21% (המשרד לביטחון פנים) ל־1% (משרד האנרגיה, משרד התרבות והספורט).

ממצאים אלו תואמים נתונים ממחקרים קודמים בנושא. סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2019) מצביע על פער ניכר בין יהודים לערבים בשימוש באתרי ממשלה: 52% מהיהודים העידו כי הם משתמשים באינטרנט לקבלת שירותים ממשלתיים, לעומת 22% מהערבים; 50% מהחברה היהודית סבורים כי השימוש בשירותי ממשל מקוונים פשוט וברור, לעומת 33% מהחברה הערבית; 37% מהחברה היהודית מעדיפים לתקשר עם משרדי ממשלה באופן מקוון, לעומת 15% מהחברה הערבית (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2020). היעדר הנגשה מצמצם את יכולתו של האזרח הערבי לגשת למידע הרלוונטי לו, ופוגע ביכולתו להשתתף בחברה הכללית.

על פי מחקרם של ג'מאל וקוקבין (2020), צעירים ערבים הפעילים באינטרנט מתעניינים בסוגיות חברתיות, בידוריות או תרבותיות יותר מאשר בסוגיות פוליטיות, והם פעילים ברשתות חברתיות יותר ממבוגרים (בעיקר בגילי 18–29). בסוגיות פוליטיות מצא המחקר קשר חיובי מובהק בין גיל למידת ההשתתפות המקוונת (למשל פעילות הצבא בעזה, הפגנות נגד המשטרה וסוגיית האסירים הפוליטיים). כלומר, ככל שהגיל עולה גדלה מידת ההשתתפות הפוליטית.

בקרב החברה הערבית האמון במקורות מידע ממשלתיים נמוך יותר מאשר בחברה היהודית. על פי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי (2020ב), בתקופת הקורונה הראשונה (מרץ-אפריל 2020) מקור המידע שעליו סמכה האוכלוסייה הערבית במידה הרבה ביותר היה הרשתות החברתיות (27%), ופחות מכך על הטלוויזיה, הרדיו ועיתונים מודפסים (19%). 27% מהנשאלים בחברה הערבית ציינו שאינם סומכים על אתרי אינטרנט של הממשלה בעברית, ו־32% אינם סומכים על האתרים הממשלתיים בערבית. לעומת זאת, 59% דיווחו שהם סומכים על תוצאות החיפוש בגוגל בעברית וגם בערבית.

ג.4 מוגנות ופגיעות סייבר או עבירות מחשב בקרב החברה הערבית בישראל

ככל שהיקף השימוש באינטרנט גדל, עשויים המשתמשים להיחשף לפגיעות רשת מסוגים שונים, החל בשיח אלים ברשת, שימוש בלשון הרע, הכפשה והפצת שקרים ברשתות חברתיות ובכלל, עבור להפצת וירוסים וחדשות כזב (פייק ניוז), וכלה בפגיעות מיניות ברשת, סחיטה, התחזות וגניבת זהות וניסיון לגניבת פרטי אשראי (פישינג). רבות מפגיעות אלו הן עבירות על החוק.

החוק בישראל מבדיל בין פשעי סייבר ומחשוב מובהקים, שבהם הפשע מבוצע כלפי אמצעי דיגיטלי, כגון גניבת מידע, חדירה לבסיס נתונים, פריצה לחשבונות בנק וכו', ובין פשעים שתוך כדי ביצועם נעשה שימוש כלשהו במכשיר דיגיטלי, כגון פגיעות מיניות, התחזות, השמצות ולשון הרע ברשתות חברתיות או ניסיון לגניבת פרטי אשראי. היכולת לזהות פגיעות אלו ולהתמודד עימן קשורה ישירות לרמת האוריינות הדיגיטלית של המשתמש (Tomczyk, 2018).

כמו כן, נמצא קשר בין גיל, מגדר ורמת השכלה ליכולת להתמודד עם פגיעות דיגיטליות. ככל שהנפגע היה צעיר ומשכיל יותר, כך עלתה רמת האוריינות שלו בנושא. כמו כן, גברים העידו על רמת אוריינות גבוהה יותר מנשים בנושא זה (Dodel & Mesch, 2018).

ישנם בישראל מספר גופים המסייעים בהתמודדות עם פגיעות ברשת, אם במישור החוקי והאכיפתי ואם במישור החינוכי והאזרחי:

1. משטרת ישראל: היות שפגיעות ברשת מהוות לרוב עבירה על החוק, הכתובת המיידית לפנייה היא משטרת ישראל. תלונות העוסקות בנושא נחקרות לרוב תחת החוק למניעת הטרדה מינית (התשנ"ח־1998), חוק המחשבים (התשנ"ה־1995) או חוק הסייבר (התשע"ח־2018).
2. כחלק מהמאמץ להגן על ילדים ובני נוער מפגיעות ברשת הוקם בישראל המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105, מערך אזרחי־משטרתי המשלב אכיפה חוקית וטיפול חינוכי.
3. קו הסיוע לאינטרנט בטוח של איגוד האינטרנט הישראלי נועד לסייע בהתמודדות עם סוגים מגוונים של פגיעות ברשת, ובהן פגיעות סייבר ואלימות, ואף לחנך לגלישה בטוחה.

מחקר שערך איגוד האינטרנט הישראלי (2022א) שבחן חשיפה לפגיעות שונות ברשת (קבלת הודעות מזויפות, הונאה בנקאית או גניבת פרטים, פריצה לחשבון המייל, גניבת זהות או התחזות, תוכנה זדונית שהותקנה במחשב או חסימת הגישה לקבצים האישיים) מצא כי 52% מהמשיבים הערבים נחשפו לפגיעת סייבר אחת לפחות. 33% מהם נחשפו להודעות אימייל מזויפות או לדרישה לשתף פרטים אישיים (לעומת 52% בחברה היהודית), 12% נחשפו להונאה בנקאית או לגניבת פרטי אשראי (11% בחברה היהודית), 9% חוו פריצה לתיבת הדואר האלקטרוני שלהם או לחשבון ברשת החברתית (נתון זהה בחברה היהודית), 6% נפגעו מגניבת זהות או מהתחזות (3% בחברה היהודית), 5% נפגעו מתוכנה זדונית במחשבם (6% בחברה היהודית) ול־5% מהמשיבים נחסמה הגישה לקבצים האישיים (3% בחברה היהודית).

מקרב המשיבים, 30% העידו כי ידווחו על הפגיעה למערך הסייבר הלאומי, 17% ידווחו לאתר האינטרנט הרלוונטי, 18% אמרו שידווחו לספק האינטרנט שלהם, ו־13% ענו שידווחו לארגונים המגינים על צרכנים. 12% מהמשיבים ענו כי לא ידווחו כלל ו־39% אינם יודעים או אינם בטוחים למי יפנו.

ג.5 פעולות לאומיות לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל

במסגרת החלטות 550 ו־922 שקיבלה ממשלת ישראל (ב־2021 וב־2016 בהתאמה), הוקצו תקציבים ייעודיים לצמצום פערים שונים שמהם סובלת האוכלוסייה הערבית, ובהם הפער הדיגיטלי. בין היתר, התוכנית התייחסה להנגשה שפתית ותרבותית של תוכן ממשלתי בערבית, להקניית מיומנויות דיגיטליות שונות ולהקמת מרכזים שיסייעו ברכישת מיומנויות אלו. בהחלטת הממשלה צוין כי הסיבה לכך היא הפער הגדול בשימוש ברשת בין אזרחים ערבים ליהודים לצורכי עבודה ולחיפוש מידע באתרים ממשלתיים. בתקציב המדינה לשנת 2023 נכללה התוכנית עם שינויים שונים, ללא התייחסות ישירה לפער הדיגיטלי (זקן, 2023).

מערך הדיגיטל הלאומי (ישראל דיגיטלית)

הוא מיזם ממשלתי שהוקם בשנת 2013 ונועד להוביל יוזמות טכנולוגיות ולקדמן כדי לנצל את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית. למיזם הוגדרו שלוש מטרות (פרלמן, 2020): 1. צמצום פערים חברתיים וגיאוגרפיים; 2. האצת הצמיחה הכלכלית; 3. קידום מדיניות ממשלתית חכמה, ידידותית ומובילה בקנה מידה עולמי.
בין יתר פעילויותיו, ישראל דיגיטלית הוא הגוף המוביל את הדיגיטציה במשרדי הממשלה השונים ומפעיל את פלטפורמת "קמפוס IL", המציעה קורסים מקוונים אקדמיים ומקצועיים בחינם; את "המיזם הלאומי 265", שמטרתו לשתף ידע ולקדם דיגיטציה ברשויות המקומיות; ואת מיזם "100 באוריינות דיגיטלית" – תוכנית רחבת היקף להקניית מיומנויות דיגיטליות, בדגש על שלוש אוכלוסיות: חרדים, ערבים ואזרחים ותיקים.

להב״ה (לצמצום הפער הדיגיטלי בחברה הישראלית):

מיזם המתמקד בהטמעת טמ״ת ובהגברת המודעות לשימוש בטמ״ת בפריפריה ובאוכלוסיות מוחלשות, בייחוד בקרב תלמידי כיתות א׳–י״ב. המיזם מפעיל כ־30 מרכזים המספקים שירותי הדרכה והכשרה דיגיטליים לכלל האוכלוסייה ללא תשלום. מחקר אשר בחן את פעילות המיזם (לב-און ואח' 2019) מצא כי המשתתפים בפעילויות השונות הביעו שביעות רצון גבוהה, ורבים מהם העידו כי רכשו במסגרת המיזם ידע חדש בנושאי אוריינות דיגיטלית, ביססו ידע קיים ורכשו ניסיון בשימוש במחשב ובאינטרנט (אבו־קשק ואח', 2022).

עמותת תפוח:

העמותה שהוקמה בשנת 2000 מובילה תוכניות שונות לצמצום הפער הדיגיטלי, ומפעילה בין היתר את @נטע – תנועת נוער בפריסה ארצית המכשירה למקצועות ההיי־טק.