ה. דיון ומסקנות

דוח זה מציג ממצאים מסקר שנערך בקרב משיבים מהחברה הערבית בישראל (714=N) במטרה למפות את תמונת המצב באוכלוסייה הערבית בכל הנוגע לתשתיות רשת, בעלות על מכשירי קצה, שימושי אינטרנט וחשיפה לפגיעות סייבר שונות. באמצעות נתונים אלו הדוח מבקש להסיק מסקנות על אודות השפעת הרמות השונות של הפער הדיגיטלי על אוכלוסייה זו.
הדוח תורם למחקר נתונים עדכניים הנוגעים לפער הדיגיטלי בחברה הערבית בישראל, והוא אחד ממקורות המידע היחידים בנושא זה אשר מתבססים על ממצאים מהחברה הערבית הכללית בלבד (רוב המחקרים עד כה בחנו את האוכלוסייה הערבית בהתאם לחלקה היחסי בחברה הישראלית).

ממצאי הסקר חושפים פער דיגיטלי מתמשך בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית, הבא לידי ביטוי בשלוש רמות – תשתיות, מיומנויות דיגיטליות ותוצאות. ברמת התשתיות, נמצאו פערים באיכות החיבור לאינטרנט ובמהירות הגלישה, במיוחד בקרב משיבים המתגוררים בנגב. נתון זה מתחדד לאור השיעור הגבוה של משיבים אשר מתחברים לרשת בעזרת חיבור סלולרי, המאפשר שימוש מוגבל ואיכותי פחות (Du et al., 2014).

ממצאי הדוח מעידים גם על שימושי אינטרנט המזוהים במחקר עם אוריינות דיגיטלית נמוכה או ממוצעת. מחקרים שונים (van Deursen & van Dijk, 2019; van Dijk, 2020) מצאו מתאם בין רמות נמוכות עד בינוניות של אוריינות דיגיטלית לבין פוטנציאל הכנסה נמוך והישגים חינוכיים נמוכים יחסית. אוריינות דיגיטלית כוללת את היכולת לאתר, להעריך ולתקשר מידע באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות והיא חיונית לשם השתתפות מלאה בעולם הדיגיטלי.

ברמת התוצאות מצביעים הממצאים על פערים אפשריים במימוש הזדמנויות בתחומים כמו השכלה, תעסוקה, בריאות והשתתפות אזרחית. מגבלות אלו משפיעות לא רק על הפרט, אלא יש להן גם השלכות סוציו־אקונומיות רחבות יותר, כמו קושי לצאת ממעגל העוני ונגישות מופחתת להזדמנויות למוביליות חברתית (Scheerder et al., 2017).

יודגש, כי המידע הקיים בנושא הפער הדיגיטלי בחברה הערבית בכלל, ובנושאים שבהם מתמקד מחקר זה בפרט, הינו חלקי וחסר. הנתונים שעליהם נשען דוח זה כדי להסביר את ממצאי הסקר ולהציע תמונה רחבה של התשתיות, הספקים ושימושי הרשת של החברה הערבית בישראל, לקוחים בעיקר מפרסומי איגוד האינטרנט הישראלי – הגוף היחיד בישראל שעורך מחקרים בנושאים אלו באופן עקבי – וכן מסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וממחקרים אקדמיים שונים שנערכו בעשורים האחרונים. אולם, מחקרים אלו בחנו לרוב סוגיות ספציפיות, ולא הציעו הסתכלות רחבה על הפער הדיגיטלי והשפעתו על החברה הערבית בישראל. אם כן, אחת ממסקנות המחקר היא שקיים צורך לערוך מחקרים נוספים, שבהם ייאספו נתונים מעודכנים וייבחנו ביטוייו השונים של הפער הדיגיטלי בישראל.

פרק זה יפרט את הממצאים השונים העולים מהסקר בהשוואה למצב בחברה היהודית, תוך תיאור השלכותיהם השונות על חיי האזרחים הערבים. בסופו יוצע מבט רחב על הפער הדיגיטלי והשלכותיו על החברה הישראלית בכלל והחברה הערבית בפרט.

ה.1 תשתיות רשת וסלולר, שביעות הרצון מהתשתיות ובעלות על מכשירי קצה

חלק זה של הסקר בחן את הרמה הראשונה של הפער הדיגיטלי: הפן התשתיתי/פיזי של החיבור לרשת. יודגש כי תנאי להשתתפות בסקר היה בעלות על חיבור כלשהו לרשת או שימוש מסוים בה. לפיכך, משיבים שהעידו כי אין ברשותם חיבור לרשת או שהם לא משתמשים ברשת לא השתתפו בסקר. שיעור המשיבים שענו כך עומד על 0.8%. לעומת זאת, נתונים קודמים (תחאוכו ואח', 2021) הצביעו על תמונה שונה בתכלית, לפיה שליש מהחברה הערבית לא מחזיקים כלל בחיבור ביתי לאינטרנט.

מהשוואת ממצאי הסקר הנוכחי לנתוני החברה היהודית הלא חרדית ניכר כי קיים פער דיגיטלי מהרמה הראשונה (חיבור לרשת ובעלות על אמצעי קצה) בין האוכלוסייה היהודית לזו הערבית, בפרט באיכות החיבור, בבעלות על מחשבים ניידים ונייחים ובמהירות הגלישה.

פערים באיכות החיבור ובמהירות הגלישה מקשים על ביצוע משימות בסיסיות ברשת, כמו גלישה באתרים עתירי מולטימדיה, צפייה בסרטונים והאזנה למוזיקה ברצף, ללא הפרעות או השהיות ממושכות. הם גם משפיעים על יכולתו של הגולש ללמוד ולעבוד מרחוק, שכן למידה מרחוק (למשל השתתפות בפגישות מקוונות או שיעורים סינכרוניים ברשת) דורשת יכולת להעברת וידיאו ושמע באיכות גבוהה.

פער מהרמה הראשונה מצמצם גם את הגישה לשירותי בריאות מתקדמים, כמו רפואה מרחוק, הכוללים למשל התייעצות עם רופא בשיחת וידיאו, ולשירותי ממשלה מקוונים. זאת, משום שהצורך להמתין זמן רב לטעינת הדפים ולהעלאת המסמכים הנדרשים פוגע בביצוע משימות כגון מילוי טפסים והגשת בקשות.

מרבית המשיבים בסקר הנוכחי (63%) מחוברים לרשת בעזרת חיבור קווי (טלפון או כבלים), למעלה מרבע (25.2%) מהם מחוברים בחיבור סלולרי, וכ־7% מחוברים דרך סיבים אופטיים. לעומת זאת, בקרב האוכלוסייה היהודית הלא חרדית 44% מחוברים בחיבור קווי ו־41% מחוברים בעזרת סיבים אופטיים. אחוז המתחברים בעזרת חיבור סלולרי לא נבדק (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א).

מנתונים אלו עולה כי האזרחים הערבים מחוברים בחיבור איכותי פחות מהיהודים. פער זה בולט במיוחד לנוכח השיעור הנמוך של המחוברים באמצעות סיבים אופטיים בחברה הערבית, ביחס ל־41% מבתי האב היהודיים. פער זה מעיד על הבדלים באיכות הגלישה בין שתי האוכלוסיות, שכן חיבור קווי או סלולרי, שדרכם מחוברים רוב האזרחים הערבים, מאפשרים מהירות פחותה ואיכות גלישה נמוכה יותר מסיב אופטי, ובהתאם לכך גם שימושים מוגבלים ברשת (Du et al., 2014). בפרט, מחקרים הראו כי תשתית אינטרנט איכותית פחות פוגעת ביכולת של המשתמשים לעבוד מהבית, ללמוד בצורה מקוונת ולצרוך שירותים דיגיטליים – שימושים אשר הפכו חיוניים בעת מגפת הקורונה (Matli & Wamba, 2023).

הפער הבולט ביותר באופן החיבור ואיכותו נמצא בנגב: למעלה ממחצית המשיבים תושבי הנגב מחוברים בחיבור קווי, ורק 2.3% מהם מחוברים באמצעות סיב אופטי. נוסף לכך, שיעורם של אלה המחוברים בחיבור סלולרי גבוה יותר משיעורם באזורים אחרים. סביר שהסיבה לכך היא שחלק מהמשיבים מתגוררים ביישובים לא מוכרים, או ביישובים מוכרים ללא תשתיות בסיסיות – כ־30% ממשתתפי הסקר הגרים בנגב העידו כי אין ביישוב מגוריהם תשתיות מתאימות לחיבור קווי.

היעדר התשתיות מחייב את התושבים לבחור בחיבור סלולרי ולמעשה כופה עליהם חיבור ברמה נמוכה יותר, שגם נפח הגלישה שלו מוגבל לעיתים (כיוון שחבילות הגלישה מוגבלות). נתון זה מצביע על פער כפול שממנו סובלים תושבי הנגב הערבים: פער בינם ובין ערבים המתגוררים באזורים אחרים בישראל, ופער בינם ובין החברה היהודית. ממצאים אלו תואמים מחקרים קודמים בנושא (גנאים, 2018). מחקר שבחן את איכות החיבור הסלולרי בנגב (Abu-Kaf et al., 2019) מצא כי תושבים בדואים בנגב סובלים גם מפער ניכר באיכות התשתית הסלולרית בהשוואה לתושבים היהודים באותו אזור. פער זה בא לידי ביטוי בממוצע האנטנות הסלולריות לתא שטח וכן באיכות האנטנות, אשר במקרים מסוימים מאפשרות ביישובים הבדואיים גלישה בטכנולוגיית 3G בלבד, ולא בטכנולוגיית 4G המתקדמת, הנגישה לרוב תושבי ישראל. הסקר הנוכחי מאשש ממצאים אלו ומראה כי בחמש השנים שחלפו מאז פרסום המחקר המצב בנגב לא השתפר בצורה ניכרת.

מנגד, ממצאי הסקר מראים כי האזרחים הערבים המתגוררים בערים המעורבות זוכים לתשתיות טובות יותר מאשר תושבי יישובים ערביים: 54.7% מהמשיבים המתגוררים בערים המעורבות העידו כי הם מחוברים בחיבור קווי, 24% בחיבור סלולרי ו־17.3% בחיבור אופטי. הנתון האחרון עשוי להעיד על הפער בין איכות התשתית המוצעת ליישובים ערביים לזו המוצעת ליישובים יהודיים ומעורבים. גם בחינת החלוקה הדתית מצביעה על פער: משיבים נוצרים ודרוזים העידו על שיעור גבוה של חיבור לסיבים אופטיים יחסית למוסלמים: 19% מהנוצרים ו־18.6% מהדרוזים דיווחו כי זה סוג החיבור בביתם, לעומת 4.3% בלבד מהמוסלמים.

ספקיות אינטרנט עיקריות:

הסקר הנוכחי מעלה ממצא בולט – הספקית העיקרית בחברה הערבית היא בזק בינלאומי, אשר מחזיקה 59% מהשוק ומובילה בפער ניכר. החברה הבאה אחריה היא הוט נט, שאליה מחוברים 12% מהמשיבים. כל אחת משאר הספקיות שולטת בפחות מעשרה אחוזים מהשוק. מחקר קודם בנושא (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023ג) העלה כי לבזק בינלאומי נתח שוק של 33%. בחברה היהודית הלא חרדית התמונה שונה לגמרי: הוט נט מחזיקה ב־25% מהשוק והיא הספקית הגדולה ביותר. הספקיות הבאות בגודלן הן פרטנר (23%), בזק בינלאומי (22%) וסלקום (14%). שאר הספקיות חולקות נתחי שוק קטנים יחסית. ייתכן כי הפער הגדול בין בזק לשאר החברות בחברה הערבית, בעיקר הוט נט, קשור לפריסה החלקית של תשתיות הוט באזורי פריפריה בישראל, בפרט ביישובים ערביים (זרד ובוטוש, 2020; תספר וסועאד, 2024).

על הפער בין המצב בנגב לשאר אזורי הארץ מעידים גם הממצאים הקשורים לשביעות הרצון של המשיבים מאיכות החיבור הביתי והסלולרי שלהם. 54.3% מהמשיבים דיווחו כי הם מרוצים או מרוצים מאוד מאיכותו של חיבור האינטרנט בביתם, ושיעור קטן יותר העידו שהם מרוצים במידה בינונית (26%) או לא מרוצים כלל (17%). בחברה היהודית הנתונים דומים: 56% העידו כי הם מרוצים או מרוצים מאוד מאיכות החיבור בביתם, 28% מרוצים במידה בינונית ו־9% לא מרוצים כלל. אולם בקרב ערבים תושבי הנגב התמונה שונה – רק 36.4% מהם השיבו כי הם מרוצים מאיכות החיבור בביתם, לעומת 53% מתושבי הנגב היהודים. ככלל, מתשובות תושבי הנגב עולה גם כי הם פחות שבעי רצון מאיכות החיבור לאינטרנט מאשר משיבים ערבים המתגוררים באזורים אחרים: 51% מהמשיבים במחוז חיפה השיבו כי הם מרוצים מאיכות החיבור שלהם, לצד 49% מהמשיבים במחוז צפון ו־39% במחוז מרכז (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א).

בנוגע לשביעות הרצון מאיכות הקליטה הסלולרית ביישוב המגורים, נמצא כי פחות ממחצית המשיבים (48%) מרוצים ממנה, והשאר מרוצים במידה בינונית (28%) או לא מרוצים כלל (22%). גם כאן, משיבים תושבי הנגב מרוצים פחות מאיכות הקליטה הסלולרית מאשר משיבים מאזורים אחרים.

איכות החיבור לאינטרנט:

27.5% מהמשיבים גולשים במהירות של 40 מגה או יותר, וכ־30% אמרו כי הם לא זוכרים או לא יודעים מה מהירות הגלישה שלהם. מכך משתמע כי למעלה מ־40% מהמשיבים הערבים גולשים במהירות הנחשבת איטית, גם ביחס למצב הקיים בישראל. לשם השוואה, נתוני חברת Speedtest (2023) מראים כי מהירות הגלישה הממוצעת כיום בישראל לחיבור קווי/אופטי היא 180 מגה, וכי היא נמצאת במקום ה־18 בעולם בנושא זה. מהירות הגלישה בבתי אב נוצריים ודרוזיים גבוהה יותר מאשר בבתי אב מוסלמיים. גם נתון זה עשוי להיות קשור לתשתיות הקיימות ביישוב המגורים, וכן לרמת ההכנסה (שכן הכנסה גבוהה מאפשרת חיבור איכותי יותר), אשר נמצא קשר בינה ובין מהירות הגלישה.

בעלות על מכשירי קצה:

הסקר בחן נושא זה בשני פרמטרים – סוגי מכשירי הקצה שבהם מחזיקים המשיבים ומספר המכשירים המתחברים לרשת בכל בית אב. מהממצאים עולה כי חדירת הטלפונים החכמים צמצמה במידה רבה את הפער בחיבור לרשת. 93% מהמשיבים הערבים הם בעלי טלפון סלולרי חכם, בהשוואה ל־95% מהמשיבים בחברה היהודית הלא חרדית. מכך אפשר להסיק כי לא קיים פער גישה בחיבור לרשת בהיבט של בעלות על מכשיר מתאים לגלישה. עם זאת, ישנם עדיין פערים מסוימים בבעלות על מכשירי קצה אחרים (מחשבים ניידים ונייחים, טלוויזיות חכמות וטאבלטים), בעיקר מחשבים ניידים ונייחים. הסקר מצא כי 71% מהמשיבים מחזיקים במחשב נייד, לעומת 83% בחברה היהודית; ל־28% מהמשיבים יש מחשב נייח, לעומת 61% בחברה היהודית (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023א). במחקר נוסף (גנאים, 2018) צוין כי רק כ־50% מהחברה הערבית מתחברים לאינטרנט מהמחשב, לעומת כ־80% מהחברה היהודית.

בנושא זה ראוי להדגיש כי אף שהפער בין החברה הערבית ליהודית בבעלות ובמספר המכשירים המחוברים לרשת, ובכלל באפשרות הגישה לרשת (כאשר קיים חיבור אינטרנט כלשהו), הצטמצם בשנים האחרונות, קיים עדיין פער משתמע בכל הקשור בהבדלים בגישה לחומר (Material Access) – שכן הגישה לאינטרנט לבדה אינה מבטיחה שימוש מיטבי בו. עקב הקצב המהיר בו משתנה ומתחדשת הטכנולוגיה והמגוון הגדול של מכשירים הזמינים לציבור הרחב, עשויים להתבסס פערים בזמינותם של מכשירים חדשים, אשר מאפשרים שימושים והזדמנויות מתקדמות יותר (אבו־קשק וסולומוביץ, 2024; van Deursen & van Dijk, 2019).

נוסף לכך, למרות שטלפונים חכמים מאפשרים מגוון רחב של שימושים, בהשוואה למחשבים יש להם כמה מגבלות בולטות. ראשית, המסך הקטן והמקלדת המצומצמת מקשים על עבודה עם טקסטים ארוכים, כתיבת מסמכים ועיבוד נתונים. שנית, הטלפון פחות מתאים למשימות הדורשות ביצוע מספר פעולות במקביל (למשל למידה מקוונת, שבה לעיתים נדרשים המשתתפים להציג מצגת, להשתתף בדיון ולרשום הערות). שלישית, בשל מגבלות חומרה, לא ניתן להשתמש ביישומים ותוכנות מתקדמים מסוימים (למשל כאלו המשמשים לעיצוב) בטלפונים חכמים (van Laar et al., 2020).

הפער בין גלישה בנייד או באמצעי שאינו מחשב לבין גלישה במחשב עשוי לנבוע אפוא מקושי בחיבור לתשתית אינטרנט, או מפער במיומנויות ובהבנת הפוטנציאל של השימוש במחשב לעומת טלפון חכם, טאבלט או טלוויזיה חכמה. מסקנה זו מתחזקת כשבוחנים את הקשר בין רמת ההשכלה וההכנסה של המשיבים ובין הבעלות על מחשב נייד או נייח – ניתוח ממצאי הסקר הנוכחי העלה כי קיים קשר חיובי מובהק בין רמות גבוהות של השכלה והכנסה (התואמות רמת אוריינות דיגיטלית גבוהה) ובין בעלות על מחשבים ניידים ונייחים.

מספר המכשירים המתחברים לרשת:

כ־60% מהמשיבים מחזיקים בשלושה מכשירי קצה או יותר, נתון המצביע על כך שאין קושי בחיבור לרשת הנובע מחוסר במכשירים. נמצא גם קשר חיובי בין הכנסה לכמות המכשירים – ככל שרמת ההכנסה של המשיבים גבוהה יותר כך עולה מספר המכשירים שברשותם. נתון זה עשוי להסביר את הממצא שלפיו ברבים מבתי האב הנוצריים יש חמישה מכשירי קצה או יותר, בשונה מבתי אב מוסלמיים ודרוזיים, שכן מצבם הסוציו־אקונומי של בתי אב נוצריים הוא לרוב טוב יותר (גרא, 2018).

לסיכום, ממצאי הסקר מצביעים על כך שעדיין קיים פער דיגיטלי מסוים מהרמה הראשונה, הבא לידי ביטוי בתשתיות שדרכן מתחברת האוכלוסייה הערבית לרשת. פער זה בולט בעיקר בכל הקשור לאיכות החיבור (חיבור קווי לעומת חיבור בסיב אופטי ושימוש נרחב יחסית בחיבור סלולרי) הקיימת בחברה הערבית אל מול זו הקיימת בחברה היהודית. מחקר של איגוד האינטרנט הישראלי (2023ב) מצא קשר בין חיבור באמצעות סיב אופטי לבין רמת הכנסה ורמת השכלה. ממצאי הסקר הנוכחי מעלים ממצא דומה, אשר מתאים לחתך הסוציו־אקונומי של רבים מהמשיבים לסקר, המשתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק ולרמת ההשכלה שלהם – תיכונית או פחות מכך. פער קיים גם באיכות החיבור לאינטרנט של המשיבים הערבים: כ־40% מהם גולשים במהירות הנחשבת איטית יחסית למהירות הממוצעת בישראל. הממצאים מראים גם שאזרחים המתגוררים בנגב סובלים מפער תשתיתי בולט, בפרט בהיקף ואיכות החיבור הקווי ובאיכות החיבור הסלולרי הזמינים עבורם.

ה.2 שימושי רשת עיקריים, אפליקציות, זמן גלישה ודואר אלקטרוני

חלק זה בסקר בחן את האפליקציות והאתרים העיקריים שבהם גולשים המשיבים, זמן הגלישה הממוצע ביממה, השימושים העיקריים ברשת והשימוש בדואר אלקטרוני. הממצאים מצביעים על כך שרמת האוריינות הדיגיטלית של המשיבים נמוכה יחסית. הדבר בא לידי ביטוי בדפוסי שימוש המתמקדים בעיקר ברשתות חברתיות ובצריכת תוכן בידורי, לעומת שימוש מוגבל בפונקציות מתקדמות כמו שירותי ממשל ובריאות מקוונים, למידה מרחוק או רכישת מוצרים ושירותים ברשת.

ככלל, המחקר מראה כי קיימים הבדלים ניכרים בדפוסי השימוש ברשת בין החברה הערבית ליהודית, כאשר האוכלוסייה הערבית נוטה להשתמש באינטרנט לגלישה ברשתות חברתיות וצפייה בתוכן – שימושים המתאימים לרמת אוריינות דיגיטלית נמוכה או בינונית. שיעור ניכר מהמשיבים העידו כי אין ברשותם תיבת דואר אלקטרוני, או שהיא אינה בשימוש. מנגד, האוכלוסייה היהודית עושה שימוש נרחב יותר במאפיינים פונקציונליים (שירותי בנקאות, קבלת מידע, דואר אלקטרוני, קניות ברשת וכו'). ממצאים אלו עשויים להעיד על קושי של האוכלוסייה הערבית בהבנת הקשר בין שימוש מיטבי ברשת בתקופה הנוכחית ובין עלייה באיכות החיים והתפתחות אישית וחברתית.

שימושים עיקריים ברשת:

ממצאי הסקר מראים כי מרבית המשיבים (81%) השתמשו ברשת כדי לגלוש ברשתות חברתיות, 68% גלשו באתרי חדשות, 67% השתמשו בה עבור שירותי בנקאות ופיננסים, 64% צפו בסרטונים והאזינו למוזיקה, 63% השתמשו באינטרנט לקבלת מידע רפואי ושירותי בריאות, 53% ביצעו תשלומים לגופים שונים ושילמו חשבונות ברשת, 51% רכשו מוצרים שונים ברשת, 49% נעזרו באינטרנט כדי לקבל מידע מרשויות ממשלתיות ולבצע פעולות שונות באתרי ממשלה, ו־37% השתמשו באינטרנט ללמידה מקוונת. בהשוואה לממצאי סקרים קודמים (איגוד האינטרנט הישראלי, 2020ב, 2022ב), נתונים אלו מצביעים על עלייה בשימוש באינטרנט לשם גלישה ברשתות חברתיות, קניות ברשת, קבלת שירותי בנקאות, קבלת מידע ממשלתי, צריכת חדשות, וגם צפייה בסרטונים והאזנה למוזיקה. לעומת זאת נרשמה ירידה ביחס לסקרים הקודמים בשימוש ברשת לתשלום חשבונות (60% ב־2020) וללמידה מקוונת (66% ב־2020). אולם הנתון האחרון הוא מתקופת מגפת הקורונה, ולכן אפשר להניח שהוא אינו משקף מגמה ממשית אלא את היקף הלמידה המקוונת בימי המגבלות והסגרים.

הסקר העלה הבדלים בשימושי הרשת בין הקבוצות הדתיות השונות: נמצא כי משיבים נוצרים עושים שימוש מתקדם יותר ברשת (בפרט קניות באינטרנט ותשלום חשבונות) מאשר מוסלמים ודרוזים. נמצא שוני בשימושים גם בין אזורי מגורים שונים, אשר מצביע על פער בין החברה הבדואית בנגב לחברה הערבית במקומות אחרים בארץ. משיבים בדואים תושבי הנגב גלשו פחות ברשתות חברתיות והשתמשו פחות בשירותי בנקאות ופיננסים מאשר משיבים המתגוררים באזורים אחרים – נתונים המצביעים גם הם על גישה לא מיטבית של החברה הבדואית לרשת.
כמו כן, המחקר מצא קשר בין רמת ההשכלה לשימושים מתקדמים ברשת (קבלת מידע רפואי, שירותי בנקאות, תשלום חשבונות ולמידה מקוונת), אשר גוברים ככל שרמת ההשכלה של המשיב גבוהה יותר. ממצאים אלו מתאימים לרמת ההשכלה הנמוכה יחסית שעליה דיווחו רבים מהמשיבים לסקר, והם עולים בקנה אחד גם עם ממצאי מחקרים קודמים בנוגע לקשר בין הפעולות השונות שמבצע הפרט ברשת לרמת האוריינות הדיגיטלית שלו. מהמחקרים הללו עולה כי שימושי הרשת של המשיבים מתאימים ברובם לרמת אוריינות דיגיטלית נמוכה עד בינונית (Bertot et al., 2010; Diviani et al., 2015; Helsper & Eynon, 2010; van Deursen & van Dijk, 2014).

ממצאים אלו מעידים על פער ביחס לחברה היהודית: האוכלוסייה הערבית גולשת יותר ברשתות חברתיות, נתון שעלה גם במחקרים קודמים (איגוד האינטרנט הישראלי, 2022ב; גנאים, 2018), אך עוסקת פחות בכל שאר הפעולות שנסקרו, ובעיקר בפנייה לאתרי ממשלה, באיתור מידע רפואי ובשימוש בבנקאות דיגיטלית. הבדלים אלו, בפרט בכל הקשור לפנייה לאתרי ממשלה ולאיתור מידע אישי, מעידים על לקונה בהבנת הקשר בין שימוש מיטבי ברשת לשיפור רמת החיים ולמוביליות חברתית, ומצביעים על הקושי של הגולשים הערבים למצות את זכויותיהם האזרחיות ברשת ועל פער בהקשר זה בינם ובין קבוצת הרוב היהודית.

אפליקציות נפוצות:

הסקר מעלה כי האפליקציה העיקרית שבה השתמשו המשיבים היא וואטסאפ (93%). האפליקציות הנפוצות הבאות יוטיוב (78%), מנועי חיפוש (74%), פייסבוק (69%), אינסטגרם (64%), טיקטוק (63%), סנאפצ'ט (31%), טלגרם (21%), טוויטר (14%) ו־ChatGPT (13%). נתונים אלו תואמים ברובם לממצאים בחברה היהודית, אולם השימוש בפייסבוק, אינסטגרם, טלגרם וטוויטר נפוץ פחות מאשר בחברה היהודית, ולעומת זאת השימוש בטיקטוק וסנאפצ'ט נרחב יותר.

נוסף לכך, נמצא כי שיעור הצעירים (18–34) שמשתמשים ברשתות חברתיות דוגמת אינסטגרם, טיקטוק וסנאפצ'ט גבוה משיעור המבוגרים (בני 35 ומעלה) המשתמשים בהן. נתונים אלו תואמים ממצאים מהעולם על חתך הגילים המשתמש באפליקציות אלו (Pew, 2023). עם זאת, מבוגרים רבים משתמשים בטיקטוק: 49.2% מבני ה־65 ומעלה העידו כי הם משתמשים באפליקציה, לעומת 39% בקבוצת גיל דומה בחברה היהודית (איגוד האינטרנט הישראלי, 2023ג).

נמצאו גם הבדלים מגדריים בשימוש ברשתות החברתיות: נשים העידו כי הן משתמשות באינסטגרם וסנאפצ'ט יותר מגברים, בעוד גברים משתמשים בטלגרם וטוויטר יותר מנשים. גם בחברה היהודית השימוש באינסטגרם נפוץ יותר בקרב נשים, אך השימוש בסנאפצ'ט נמוך מאוד יחסית לחברה הערבית. במקביל, גברים יהודים משתמשים בטוויטר וטלגרם יותר מגברים ערבים.

בחינת ההבדלים הגיאוגרפיים העלתה כי משיבים המתגוררים בנגב משתמשים במנועי חיפוש מעט יחסית למשיבים המתגוררים באזורים אחרים. נתון זה עשוי להצביע על שוני בין דפוסי השימוש והצרכים של הגולשים המתגוררים בנגב ובין אלו של תושבי אזורים אחרים. הוא עשוי להצביע גם על רמת אוריינות נמוכה יותר של המשיבים תושבי הנגב, בשל הערך שעשוי להשיא השימוש במנועי חיפוש בכל הקשור לקבלת מידע וגישה לשירותים שונים.

13% מהמשיבים הערבים משתמשים ב־ChatGPT, מערכת בינה מלאכותית שהפכה מסחרית

ב־2022. מרביתם משתייכים לקבוצות הגיל הצעירות (18–44). ממצא זה תואם נתונים בינלאומיים, המראים כי רוב המשתמשים במנוע הבינה המלאכותית הם בני 18–44 (Statista, 2023). בשל הזמן הקצר שחלף מאז שמערכות הבינה המלאכותית נעשו זמינות לשימוש פתוח, יש רק מעט נתונים הנוגעים להיקף השימוש בהן בישראל. מחקר שנערך במכון הטכנולוגי בחולון, אשר בחן את היקף השימוש במערכות בינה מלאכותית בהשכלה הגבוהה בישראל, מצא כי 70% מהסטודנטים משתמשים במערכת בינה מלאכותית כלשהי, כשהכלי הנפוץ ביותר (95%) הינו ChatGPT (קורץ ואח', 2023).

ככלל, ניכרת ירידה ליניארית בשיעורי השימוש ברוב הפלטפורמות עם העלייה בגיל, כאשר הפערים הגדולים ביותר בין קבוצות הגיל הם ברשתות החברתיות הוויזואליות, כמו אינסטגרם, טיקטוק וסנאפצ'ט, ואילו בפלטפורמות ותיקות יותר, כמו פייסבוק, ניכר פחות הבדל.

שימוש בדואר אלקטרוני:

מהסקר עולה כי ל־31% מהמשיבים אין תיבת דואר אלקטרוני (דוא"ל) כלל, או שהיא אינה בשימוש. דוא"ל משמש לצורכי תקשורת שונים, בעיקר רשמיים, אך גם לרישום וזיהוי באתרים שונים. ברוב המדינות המפותחות כיום הממשלות מצפות כי לאזרחים יהיו כתובת דואר אלקטרוני וגישה לאינטרנט, והיעדר תיבת דוא"ל פעילה עשוי להקשות מאוד על גישה לשירותים ממשלתיים וקבלת מידע מרשויות המדינה, וכן לצמצם את אפשרויות השימוש במקורות מידע ברשת (van Dijk, 2020).

מחד גיסא, חוסר שימוש בדוא"ל עשוי להעיד על צרכים מסוימים של המשתמשים ברשת או על שימוש בכלים דיגיטליים אחרים ואפליקציות חלופיות לתקשורת. מאידך גיסא, היעדרה של תיבת דוא"ל או אי שימוש בה עשויים להעיד על שימוש חלקי ברשת ועל רמת אוריינות דיגיטלית נמוכה. בהיבט האזרחי־חברתי, אזרחים ללא תיבת דוא"ל פעילה עלולים להיות מודרים מהשיח החברתי, הכלכלי והפוליטי המתנהל ברשת, בשל הצורך להירשם לשירותים שונים באמצעות כתובת מייל. הדבר עלול להעמיק פערים חברתיים ואי־שוויון הזדמנויות בחברה.
מבין המשיבים אשר משתמשים בדואר אלקטרוני, מרביתם משתמשים בו לתקשורת עם משפחה וחברים, לקבלת מידע מגופים שונים ולקבלת מידע שיווקי, ואילו שימושים בדואר אלקטרוני למטרות לימודים או עבודה דורגו בתחתית הרשימה. נמצא כי רמות ההכנסה וההשכלה של אנשים ללא תיבת דוא"ל כלל הן נמוכות יותר מאלו של בעלי תיבה כזו, נתון המתאים לכך שרבים בחברה הערבית מועסקים בתפקידי "צווארון כחול", שאינם דורשים אוריינות דיגיטלית ברמה גבוהה (Lev-On et al., 2022). מנגד, נמצא כי משיבים שהעידו כי הם משתמשים בדוא"ל לצורך עבודה, תשלום חשבונות ולימודים הם בעלי הכנסה והשכלה גבוהות יותר מאלו שאינם עושים זאת. נתון זה מתאים לשימושי רשת ואוריינות דיגיטלית ברמה בינונית או גבוהה (Büchi et al., 2016; Hargittai, 2002).

זמן הגלישה הממוצע:

ממצאי הסקר מראים כי למעלה ממחצית מהמשיבים (59%) גולשים ברשת בין שעה לארבע שעות ביממה – הרבה פחות מזמן הגלישה הממוצע בישראל, אשר עומד על כשבע שעות ביממה (Statista, 2022). בחינת הקשרים בין שאלה זו למשתנים השונים מצביעה על אפשרות שרוב המשיבים הם בעלי רמת אוריינות דיגיטלית נמוכה, בעיקר המבוגרים שבהם, שכן נמצא כי בעלי השכלה תיכונית ומעלה גולשים יותר מבעלי השכלה חלקית, וכי המשיבים בקבוצות הגיל הצעירות גולשים יותר ממבוגרים. ממצאים אלו תואמים מחקרים קודמים שנערכו בנושא, המצביעים על קשרים בין גיל ורמת השכלה לבין מיומנויות דיגיטליות וזמן גלישה ממוצע (Hargittai & Dobransky, 2017; Hargittai & Hinnant, 2008; Perrin & Atske, 2021).

במחקר שערך איגוד האינטרנט הישראלי (2022ב) נמצא כי 67% מהנוער הערבי דיווח על שימוש ברשת 4–8 שעות ביום, לעומת 54% מהנוער באוכלוסייה היהודית חילונית, 51% מהנוער באוכלוסייה היהודית מסורתית ו־41% מהנוער באוכלוסייה היהודית־דתית לאומית. 12% מהנוער בחברה הערבית דיווח כי הוא משתמש ברשת מעל שמונה שעות ביום, לעומת 15% מהנוער באוכלוסייה היהודית־מסורתית, 12% מהנוער באוכלוסייה היהודית-חילונית ו־5.5% מהנוער באוכלוסייה היהודית הדתית־לאומית.

לסיכום, ממצאי חלק זה מעידים על כך שהציבור הערבי בישראל מושפע בצורה ניכרת מהרמה השנייה של הפער הדיגיטלי, שכן השימושים של משיבים רבים ברשת מתאימים לבעלי רמת אוריינות דיגיטלית בינונית או נמוכה. ביחס לאוכלוסייה היהודית, שימושי הרשת שעלו מממצאי הסקר מצומצמים ומתרכזים בגלישה ברשתות חברתיות ובצפייה בסרטונים. פערים בהיבטים המעידים על שימושים מתקדמים יותר – ביצוע פעולות פונקציונליות ברשת (איתור מידע רפואי, מילוי טפסים, גישה לשירותי ממשל ובנקאות), זמן הגלישה הממוצע, שימוש בדואר אלקטרוני ועריכת קניות ברשת – מראים כי עדיין ישנו פער גדול ברמת האוריינות דיגיטלית בין האוכלוסייה היהודית לערבית.

ה.3 פגיעות ברשת

חלק זה בסקר בחן את מידת החשיפה של המשיבים לפגיעות ברשת (לשון הרע, התחזות, סחיטה, פישינג, וירוסים וניסיונות להשתלט על חשבונות) ואת הגורם שאליו יפנו המשיבים אם ייפגעו. יכולתו של הפרט להבין שנפגע ולפעול כדי להתמודד עם הנזק קשורה ישירות לרמת האוריינות הדיגיטלית שלו (Tomczyk, 2018). זאת, משום שמשתמשים בעלי רמת אוריינות דיגיטלית נמוכה מתקשים לעיתים לזהות איומים ברשת ולנקוט אמצעי זהירות מתאימים. לדוגמה, הם עשויים להיות פחות מודעים לסימנים מחשידים בהודעות פישינג (כגון שגיאות כתיב או תחביר לקוי), ולחשוף בטעות פרטים אישיים, שיגבירו את הסיכון לפגיעה (Büchi et al., 2017). משתמשים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה עשויים גם לבחור סיסמאות חלשות וזהות עבור חשבונות שונים, מה שעלול להקל על תוקפים לפרוץ אליהם ולהשיג גישה למידע רגיש (Livingstone et al., 2017).

הפגיעה העיקרית שממנה סבלו משיבים היא פישינג (19%), ומעט פחות ממנה – חשיפה לווירוסים או ניסיונות פריצה לחשבונותיהם (18%). פחות מעשרה אחוזים ממשיבי הסקר העידו כי נחשפו לפגיעות הנוספות שנסקרו. בהשוואה לנתונים שעלו מסקר קודם (איגוד האינטרנט הישראלי, 2022א), נראה שאחוז הסובלים מפישינג או הודעות מזויפות ירד (מ־33% ב־2022 ל־19% בסקר הנוכחי), אך אחוז הנפגעים מהתחזות, וירוסים ופריצה לחשבונות אישיים עלה בצורה ניכרת.

נראה כי היקף הפגיעות שנרשם בחברה הערבית גבוה יותר מאשר בחברה היהודית (איגוד האינטרנט, 2022). סיבה אפשרית לכך היא רמת האוריינות הדיגיטלית של המשיבים: ככל שהיא נמוכה יותר, כך גדל הסיכוי לפגיעה. גם משתנים כגון רמת השכלה, מגדר וגיל משפיעים על הסיכוי להיפגע (Dodel & Mesch, 2018). רמת ההשכלה הנמוכה יחסית בקרב המשיבים לסקר עשויה להשפיע על הסיכוי שלהם להיפגע ברשת בצורה כלשהי.

התשובות לשאלה שעסקה בדיווח על פגיעה אפשרית העלו ממצא בולט: 53% מבין המשיבים לסקר אמרו כי הגורם שאליו יפנו במקרה שהם או בני משפחתם ייפגעו הינו משטרת ישראל. 20% יפנו למערך הסייבר הלאומי, 5% ידווחו לאיגוד האינטרנט הישראלי, והשאר ידווחו לבן משפחה, לאתר האינטרנט הרלוונטי, לארגוני צרכנים או לספק האינטרנט שלהם. 20% השיבו כי הם לא יודעים למי לדווח או לא ידווחו. כמו כן, נמצא כי המשיבים שאמרו כי ידווחו הם בעלי השכלה גבוהה יותר מאלו שלא ידווחו, וכי קיים קשר בין רמת ההשכלה ובין דיווח לרשויות המדינה (משטרת ישראל או מערך הסייבר הלאומי). ממצאים אלו תואמים את הידע המחקרי הקיים על דפוסי הפעולה של בעלי אוריינות דיגיטלית בינונית או גבוהה.

הבחירה של אחוז ניכר מהמשיבים לפנות למשטרת ישראל מעידה על הבנה שפגיעה כזו משמעה לעיתים עבירה על החוק, אך פרט לכך היא מעוררת תהיות, בפרט לנוכח מידת האמון הנמוכה שרוחש הציבור הערבי בישראל למשטרה: במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה (הרמן וענבי, 2022), רק 22% מהמשיבים הערבים אמרו כי הם נותנים אמון במשטרה. הבחירה לפנות למערך הסייבר או לספק האינטרנט מעידה על חוסר הבנה של הבעיה ושל הגורמים המטפלים בה, שכן גופים אלו לא מציעים תמיכה בנושאי סייבר.

מהנתונים עולה כי משתמשי רשת מהחברה הערבית נוטים להיות בעלי רמת אוריינות דיגיטלית נמוכה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, מה שמציב אותם בסיכון מוגבר להיפגע ממתקפות סייבר כגון אלו שנסקרו בדוח. ללא היכולת הדרושה לזיהוי איומים מקוונים ולנקיטת אמצעי זהירות, משתמשים רבים עשויים להיפגע. מעבר לנזק האישי הכרוך בכך, פגיעות אלו עלולות להפחית את יכולתם של האזרחים הערבים להשתתף בחברה הכללית, את הנגישות שלהם לשירותים חיוניים, ואף הזדמנויות כלכליות ותעסוקתיות.