ביום 20.10.2023 פורסמו תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה), התשפ"ד-2023, אשר מאפשרות לממשלה לסגור או להגביל את הפעילות של כלי תקשורת זרים עוינים במדינה. התקנות חוקקו לפי סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה, אשר מאפשר לממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי "להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים". בפברואר 2024, החלה הממשלה לקדם הצעת חוק ממשלתית בנושא, ובאפריל אושרה ההצעה כהוראת שעה לשלושה חודשים. ביולי הואשרה הארכת החקיקה עד נובמבר 2024.
תקנות שעת החירום והפעלתן לחסימת אתרי אינטרנט (אוקטובר-נובמבר 2023)
לפי התקנות החדשות, אם שוכנע שר הביטחון כי שידוריו של ערוץ זר המשדר בישראל פוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה, רשאי שר התקשורת, בהסכמת שר הביטחון ובאישור ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני):
- להורות לספק תכנים על הפסקת שידור של ערוץ כאמור;
- להורות על סגירת משרדי ערוץ כאמור הנמצאים בשטח ישראל;
- להורות על תפיסת מכשיר המשמש לאספקת תכנים;
- להורות על הסרת אתר האינטרנט של ערוץ כאמור לגורם אחראי [ספק גישה לאינטרנט או ספק שירותי אחסון באינטרנט], אם השרת שעליו מאוחסן אתר האינטרנט נמצא בישראל או שהוא בשליטת אדם הנמצא בישראל או בשליטת תאגיד הרשום בישראל, או להורות על הגבלת גישה לאתר האינטרנט של ערוץ כאמור.
הוראות אלו יינתנו רק לאחר שהוצגה בפני שר הביטחון, שר התקשורת וועדת השרים חוות דעת מקצועית מטעם גורמי הביטחון שמראה כי יש צורך במתן הוראה בשל פגיעה ממשית בביטחון המדינה. כל הוראה שתינתן תהיה תקפה ל-30 ימים לכל היותר, ושר התקשורת יוכל להאריכה ב-30 ימים נוספים בכל פעם, בהסכמת שר הביטחון ובאישור ועדת השרים.
האפשרות להגבלת גישה או הסרה של אתרים בסעיף 4 דומה לזו שקיימת כבר היום בחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע״ז- 2017. אולם, חוק הסמכויות מאפשר הגבלת גישה לאתרים או הסרתם רק במקרה שהתכנים המופיעים בהם כוללים זנות, הימורים, טרור או פדופיליה (ראו הרחבה, סקירה וביקורת על החקיקה במסמך של איגוד האינטרנט). ביחס לאתרי אינטרנט, התקנות החדשות מרחיבות את הסמכות גם לאתרים של ערוצים זרים המשדרים בישראל, אם הם פוגעים בביטחון המדינה.
סעיף 4 לתקנות החדשות מגדיר מנגנון פיקוח שיפוטי על החלטות שיתקבלו בהתאם לתקנות. כל החלטה שתתקבל תובא לפני נשיא בית משפט מחוזי או סגנו "בהקדם האפשרי", בקבלת ההחלטה הראשונית וגם בהארכת התוקף שלה. כמו כן, סעיפים 8-12 של חוק הסמכויות יחולו על הליכים לפי תקנה זו, בשינויים המחויבים. בעת הזו עדיין לא ברור מה יהיו "השינויים המחויבים". סעיפים אלו של חוק הסמכויות קובעים, בין היתר:
- חובת פרסום – הודעה בדבר מתן הצו תפורסם באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ומשטרת ישראל. אם יוחלט להגביל גישה לאתר האינטרנט, תוצג באתר הודעה שמסבירה על ההגבלה.
- זכות ערעור ועיון מחדש – כל מי שרואה עצמו נפגע ממתן הצו יכול לערער בתוך 30 יום, ובית המשפט רשאי לקבוע הליך עיון מחדש בכל עת.
- חומר חסוי – ניתן יהיה להציג במשפט חומר חסוי כראיה, אם בית המשפט השתכנע שחשיפת החומר החסוי תוביל לפגיעה באינטרס ביטחוני או באינטרס ציבורי חשוב אחר.
- בעת קבלת החלטה, בית המשפט יכול להתחשב בראיות אף אם אינן קבילות במשפט.
התקנות תקפות לשלושה חודשים מיום פרסומן, או עד סיום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, או עד סיום הפעולות הצבאיות המשמעותיות – המוקדם מבניהם. ביום 9.1.2024 פורסם להערות הציבור תזכיר חוק להארכת תוקפן של התקנות עד לתום תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף ולתקופה שלא תעלה על שנה.
הסמכות להורות על חסימת אתרי אינטרנט בישראל מכוח סעיף 4 של התקנות החדשות לשעת חירום הופעלה לראשונה בידי שר התקשורת ב-13.11.2023 נגד מספר אתרי אינטרנט של רשת אל-מיאדין. ב-16.11 אושררה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוראת שר התקשורת לחסום את אתרי האינטרנט של רשת אל-מיאדין בישראל (בצ"א 29666-11-23 מדינת ישראל נ' מפעילי אתר האינטרנט lmayadeen). לאחר כחודש, ב-17.12, אושררה באותו בית משפט הוראת השר לחסום אתרים אלו בישראל ל-30 ימים נוספים.
חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (אפריל 2024)
ביום 12.2.2024 פורסם נוסח הצעת החוק הממשלתית לקריאה ראשונה בכנסת ולדיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת. הנוסח לקריאה ראשונה בכנסת זהה לנוסח התקנות שאותן החוק נועד להחליף, ומוסיף עליהם את סעיף 4, אשר מסמיך את פקחי משרד התקשורת לאכוף את ההחלטות מכוח החוק – להחרים מכשירי תקשורת, להפסיק שידורים, לסגור משרדים וכו'. הפקחים יוכלו להסתייע בשוטרים, שיורשו לעשות "שימוש בכוח סביר" לצורך יישום ההחלטות הללו.
לקראת דיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, שנקבע ליום 18.3.2024, האגודה לזכויות האזרח הביעה את התנגדותה לקידום החקיקה. האגודה ציינה כי סביר להניח שהחוק יביא לפגיעה חמורה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות, והצביעה על כך שסגירת כלי תקשורת היא פעולה קיצונית שלא נעשתה כמעט בישראל בעבר. לפי האגודה, פגיעה ודאית בביטחון המדינה עשויה להוות תכלית ראויה להגבלת חופש הביטוי, אולם הצעת החוק אינה מציגה קשר של ממש בין האמצעי (סגירת גוף תקשורת) ובין מניעת פגיעה בביטחון המדינה. הצעת החוק מבקשת לפעול נגד גופי תקשורת זרים, אך ממילא הפסקת פעילותם בישראל לא תביא לסגירתם או הפסקת שידוריהם. הם ישארו נגישים בשאר מדינות העולם ואף בישראל באתרי אינטרנט שונים, אפילו אם האתר הראשי ייחסם לכאורה. כמו כן, הסמכויות להתמודדות אפקטיבית עם הגופים הללו קיימות כבר היום, שכן ניתן לפעול באופן פלילי כנגד גופים הקשורים לארגוני טרור במסגרת חוק המאבק בטרור, והצנזור הצבאי הראשי רשאי לאסור על פרסומים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה ואף לבקש מהמשטרה לפתוח בהליכים פליליים כנגד המפרסמים. לכן, לטענת האגודה, החוק אינו חוקתי ואין מקום לקדמו.
בדיוני ההמשך שנערכו בתאריכים 18.3.2024 ו-26.3.2024 התעוררו מחלוקות בין עמדותיהם של חברי הוועדה ואלו של היעוץ המשפטי, ולפיכך נפתח הדיון בנוסח החוק מחדש ב-27.3. ביום זה אושר הנוסח המתוקן בקריאה ראשונה בוועדה לביטחון לאומי, לפיה: "הצעת החוק קובעת כי אם שוכנע ראש הממשלה כי התכנים המשודרים של ערוץ זר המשדר בישראל פוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה, רשאי שר התקשורת, בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הקבינט או הממשלה להורות על פעולות, כגון: הפסקת שידורים של הערוץ הזר, סגירת משרדי הערוץ הזר, מתן הוראה על הסרת אתר האינטרנט של הערוץ הזר או תפיסת מכשיר המשמש לאספקת תכנים, אליו לא תבוצע חדירה. עוד מוצע, כי בפני ראש הממשלה, שר התקשורת והקבינט או הממשלה תובא לפחות חוות דעת מקצועית אחת מגורמי הביטחון בדבר התשתית העובדתית התומכת כי שידורי הערוץ הזר פוגעים באופן ממשי בביטחון המדינה, טרם קבלת ההחלטה."
אחרי ימים ספורים, ב-2.4 הועלתה הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, לצד 109 הסתייגויות שהוגשו מטעם חברי כנסת ממפלגות העבודה, יש עתיד ורע"מ, וכן מטעם חברי הכנסת חברי הוועדה לביטחון לאומי עמית הלוי, משה סעדה, אריאל קלנר וצבי סוכות. החוק התקבל בקריאה שנייה ושלישית כאשר 71 מהמצביעים בעדו, 10 נגדו ונוכח 1. כך נמסר בהודעה רשמית מטעם הכנסת: "הוראה של שר התקשורת כאמור תובא לפני נשיא בית משפט מחוזי או סגנו תוך 24 שעות, והוא רשאי להחליט לשנות או לקצוב את תקופת תוקפה. עוד קובעת ההצעה, כי תוקף ההוראה יעמוד למשך 45 ימים עם אפשרות הארכה למשך 45 ימים נוספים. החוק יעמוד בתוקפו עד ליום 31.7.2024, או עד סיום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף או עד לסיום הפעולות הצבאיות המשמעותיות בהן נוקט צה"ל במסגרת מלחמת 'חרבות ברזל'".
ביום 27.6.2024 פורסם תזכיר חוק להארכת הוראת השעה בארבעה חודשים נוספים, עד לסוף נובמבר 2024, עקב התמשכות המלחמה. התזכיר נפתח להערות הציבור עד ליום 5.7.2024. לאחר מכן הועבר החוק לדיון בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, וב-16.7 הארכתו אושרה לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. בדיון הפומבי וגם בדיון החסוי השתתפו נציגי שב"כ ותמכו בהארכת החוק, וטענו שאל-ג'זירה אכן פוגעת בביטחון המדינה. למחרת, ב-17.7, אושרה בקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת הארכת החוק עד 30.11.2024.
ביום 15.10.2024 פורסם תזכיר חוק נוסף להארכת הוראת השעה בשישה חודשים נוספים, עד ל-31.5.2025, עקב התמשכות המלחמה. התזכיר אף מציע להאריך את תוקף הוראות שר התקשורת לחסימת אתרים, חסימת שידורים, סגירת משרדים והחרמת ציוד של גופי התקשורת יהיה לתקופה של 60 ימים לכל היותר, במקום 45 ימים.
חוקתיות החוק
ביום 4.4.2024, האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל את הוראת השעה. בעתירה נטען בין היתר כי החוק "פוגע בחופש הביטוי, בזכות למידע ובחופש העיתונות, וחוסם את האפשרות של האזרחים והתושבים לקבל מידע מגוון". לצד זאת נאמר כי החוק אינו אפקטיבי, שכן ניתן לעקוף בקלות את חסימת הערוץ בישראל ולצפות בשידוריו בפלטפורמות אחרות (למשל יוטיוב). ב-3.6.2024 התקיים דיון ראשון בעתירה, ובו הביעו שופטי בית המשפט העליון דעות סותרות ביחס לחוקתיות החוק. השופטים אף ציינו כי ישקלו להביא את הדיון בחוקתיות החוק בפני הרכב מורחב של שופטים.
הפעלת הסמכויות מכוח החוק
ביום 5.5.2024 הופעלו לראשונה הסמכויות מכוח החוק לשם עצירת פעילותו של ערוץ אל-ג'זירה בישראל. שר התקשורת הורה בצו לתפוס את כל ציוד התקשורת של הערוץ בישראל, הגישה לאתר האינטרנט של הערוץ הוגבלה, ונאסר לשדר את תכניו בישראל. ב-7.5 נערך דיון ראשון בבית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו לגבי תוקף ההוראות להפסקת שידורי הערוץ. רוב הדיון היה חסוי, ונדונו בו טענות המדינה לגבי ההשפעה הביטחונית של שידורי אל-ג'זירה בישראל. שבוע מאוחר יותר, ב-12.5, הגיש ערוץ אל-ג'זירה את תגובתו, בה נטען ששידוריו אינם פוגעים בביטחון המדינה ולכן אין לאסור עליהם.
הוראה לתפיסת מכשירי תקשורת ואספקת תכנים של ערוץ אל-ג'אזירה (5.5.2024)
האגודה הישראלית לתקשורת פרסמה גילוי דעת בו הביעה התנגדות לסגירת הערוץ, הן בשל הפגיעה בחופש העיתונות וחופש הביטוי, והן בשל פגיעה בזכות הציבור לדעת, כולל חשיפה לתכנים זרים ורשתות תקשורת בין לאומיות. האגודה הזהירה מפני הפיכת המדינה ל"שומרת סף" המסננת את המידע שיגיע לציבור, והבהירה שיש לאפשר לאזרחים להחליט בעצמם לאיזה מידע שאליו ייחשפו.
ביום 5.6.2024 אישר בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו את הפסקת שידורי הערוץ, סגירת משרדיו והגבלת הגישה לאתריו, אך לתקופה של 35 ימים בלבד שתחילתם ביום 5.5.2024 (כלומר, בדיעבד), ולא 45 ימים כפי שנקבע בצו המקורי.
בצ"א 14866-05-24 מדינת ישראל נ' אל ג'זירה סאטלייט נטוורק ואח'
כפי שנכתב בפסק הדין, המדינה הציגה ראיות חסויות לפגיעה של אל-ג'זירה בביטחון המדינה, אך גם ראיות גלויות – תיעודים מאירועי שבעה באוקטובר שכללו גילויי תמיכה במעשי החמאס, מתן במה לאיומים של חמאס על ישראל וסרטון מפורט המסביר מהן נקודות התורפה של טנק ישראלי מסוג מסוים וכיצד לפגוע בו. כמו כן, נציגי המדינה טענו כי הערוץ "נותן במה לדיסאינפורמציה ותעמולה ומספק פלטפורמה לגורמי הטרור להשתמש בדיווחים מהשטח ללמוד על ההיערכות הצה"לית בשטח, על נקודות התורפה שלה, כשניתן גם להצביע על זהות אינטרסים ועל קשרים בין חמאס לבין אל ג'זירה" וכי קיימת "מעורבות של גורמים מטעם אל ג'זירה בתקיפות טרור".
נציגי רשת אל-ג'זירה ציינו שעברה חצי שנה מפרוץ המלחמה עד לתחילת ההליכים נגד סגירת הערוץ, מה שמעיד כי אין בשידוריו סיכון ביטחוני ממשי, וכי הרשת "מאזנת בין הפרסומים של שני הצדדים". גם נציגים של האגודה לזכויות האזרח נכחו גם בדיונים, וטענו כי החוק אינו חוקתי, ושאין להגביל את חופש העיתונות, בפרט בזמן מלחמה, ויש לאפשר לציבור להיחשף למגוון דעות.
בית המשפט קבע כי התשתית העובדתית שהציגה המדינה, הן בגלוי והן בדיון החסוי, מבססת במידה מספקת את הטענה שערוץ אל-ג'זירה מסכן את ביטחון המדינה. לכן, הארכת הצו אושרה ל-35 ימים, החל מיום 5.5.2024.
ב-10.6.2024 הובא צו נוסף לאישור בית המשפט המחוזי. למחרת ב11.6, נערך דיון בעניין, וב-13.6 אישר בית המשפט את הצו, שתוקפו עד ל-24.7. ב-20.6 אל-ג'זירה והאגודה לזכויות האזרח הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. הדיון בערעור נקבע ל-14.7. שלושה ימים אחרי הדיון, ב-17.7, האגודה לזכויות האזרח ואל-ג'זירה החליטו על מחיקת הערעור.
ביום 21.7.2024, לאחר שהכנסת אישרה את הארכת החוק עד ל-30.11.2024, האריכה הממשלה את הצווים לחסימת אל-ג'זירה, ושר התקשורת אישר צו להגבלת גישה לאתרים של רשת אל-ג'זירה מישראל למשך 45 ימים החל מיום 24.7.2024. הצו חייב את כל ספקיות הגישה לאינטרנט בישראל להגביל גישה של משתמשיהן לאתרי אל-ג'זירה השונים, ולהציג לאלו שמנסים לגלוש אליהם הודעה ובה הסבר על הצו. ב-23.07 הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור הארכת ההוראה לסגירת הערוץ והגבלת הגישה לאתרי הרשת. ב-27.7 אישר בית המשפט את ההחלטה.
שידורי רשת אל-מיאדין נאסרו בישראל מכוח התקנות בנושא, אך האיסור לא חודש עם חקיקת החוק. כך, התאפשר לרשת לפעול באופן חוקי בישראל ואף לשדר מתוך המדינה. לאחר מכן, ב-11.8 הממשלה אישרה את חסימת שידורי רשת אל-מיאדין בישראל מכוח החוק. ב-13.10 הוארכו הוראות צו זה בהוראת שר התקשורת ובאישור הממשלה לתקופה של 45 ימים נוספים, עד ל-30.11.
ביום 03.09.2024, לאחר שיום לפני כן התקבל אישור מהממשלה, משרד התקשורת פרסם צו להגבלת הגישה לאתרי האינטרנט של רשת אל-ג'זירה וכן צו לסגירת משרדי הרשת בישראל. צווים אלה מאריכים את הוראת הצווים מיום 5.5.2024, ויעמדו בתוקף לתקופה של 45 ימים עד ל-21.10. ההוראות הללו הוארכו בצווים פעם נוספת בהוראת שר התקשורת ובאישור הממשלה ב-13.10 לתקופה של 45 ימים נוספים, עד ל-30.11. ב-14.10, יום לאחר הוצאת הצווים הנוספים, בקשה לאישורם הועברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר את הבקשה. הצווים הוארכו פעם נוספת ב-30.11, והועברו לאישור בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדן בתוקפם ב-2.12.
הצעת חוק פרטית (יוני 2024)
ביום 10.6.2024 הוגשה הצעת חוק פרטית מטעם חבר הכנסת אריאל קלנר (הליכוד). ההצעה מבקשת להפוך את החוק הזמני לקבוע, ולאפשר לשר התקשורת לחסום את שידורי הערוץ במגוון רחב יותר של דרכים, כולל חסימת שידוריו בפלטפורמות כמו יוטיוב וברשתות חברתיות אחרות. הוראה כזו של שר התקשורת תהיה קבועה עד למתן הוראה אחרת, ותוקפה לא יסתיים לאחר 45 ימים. הוראות אחרות בחוק יהיו תקפות ל-90 ימים במקום 45. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת ב-26.6.
ההצעה ספגה ביקורת רבה. נטען כי חסימת שידורי הערוץ באינטרנט אינה אפקטיבית ועשויה לגרום נזק כבד לחופש הרשת בישראל. כמו כן, נטען שהיא ייחודית במדינות דמוקרטיות, מכיוון שהיא מעניקה כוח רב מדי לממשלה, באופן שעשוי להביא לפגיעה מהותית בחופש העיתונות בישראל ובגישה למידע.
ביום 4.11.2024 נידונה הצעת החוק בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת. ח"כ קלנר, שהציע את החוק, הסביר שההצעה נועדה לתקן פרצות בחוק הקיים, כמו האפשרות של רשתות תקשורת זרות לשדר ברשת וברשתות החברתיות ללא הפרעה. נציגי משרד המשפטים ציינו כי לדעתם ההצעה אינה חוקתית, מכיוון שהיא תביא לפגיעה קבועה בזכויות ללא הסבר ביטחוני מספק. כמו כן, הם ציינו שהממשלה עובדת על הצעת חוק ממשלתית שתתמודד עם הפרצות שתוארו, ולכן אין צורך בהצעת חוק פרטית.
ביום 8.1.2025 נערך דיון נוסף בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, ובו נידונה הצעתו של ח"כ קלנר לאפשר לשר התקשורת, באישור הממשלה, "להורות לגורם המפעיל אתר אינטרנט או לגוף שפעילותו העיקרית הפצת תכני משתמשים, המפיצים את שידוריו של הערוץ הזר בזמן אמיתי [בשידור חי] או באופן נדחה בהתאם לבחירת הצופה, לנקוט בפעולות למניעת הפצת תכנים אלו למשתמשים בשטח ישראל". כלומר, הממשלה תוכל להורות לאתרים כמו יוטיוב לחסום את הגישה של משתמשים בישראל לשידורים חיים ולסרטונים של ערוצים זרים שלתפיסתה פוגעים בביטחון המדינה.
באותו הדיון ארגון העיתונאים הביע את התנגדותו להצעת החוק, בטענה שבשל הרחבת הסמכויות מכוח החוק, העברת סמכויות לשר התקשורת, הפיכת החוק לקבוע והארכת הצווים מכוח החוק – הצעת החוק פוגעת באופן לא מידתי בחופש הביטוי, בחופש העיתונות ובגישה למידע. מנכ"ל מועצת העיתונות הופיע בדיון וביטא חשש שמדובר בתחילתה של חקיקה שנותנת לגיטימציה להגבלת גופי תקשורת בישראל, באופן ש"מקרב אותנו למדרון חלקלק של סגירת תקשורת גם בארץ". פרופ' קרין נהון מאוניברסיטת רייכמן, פירטה לגבי חסימת האתרים והתכנים שהם מכילים, כי ניתן לעקוף חסימה של אתר שלם, וכי האתרים כוללים גם תכנים לגיטימיים, ולכן לא רצוי לחסום אתרים שלמים. היא הוסיפה וציינה שלמדינות אין כוח רב אל מול הפלטפורמות, ויש להיזהר בהפעלה של בקשות שכאלה, שכן פלטפורמות עשויות שלא להיענות לבקשות אלו במקרים הכרחיים. ח"כ קלנר ושר התקשורת שלמה קרעי הבהירו את חשיבות החקיקה בעיניהם, וביקשו להמשיך לקדם את הצעת החוק.
