כתובת IP היא כתובת, שמורכבת משרשרת מספרים, ומהווה מעין "תעודת זהות" של מכשירים אלקטרוניים. בהינתן יכולת להצליב אותה עם מידע נוסף או יכולת לזהות להיכן היא מובילה, ניתן לאתר את מיקום המכשיר האלקטרוני ממנו נעשו פעולות מסוימות ברשת ולהתחקות אחר פעילויות נוספות שעשה ברשת. מאחר והיקף המידע ש"שמור" בכתובת IP לעיתים אינו מובן או ברור, הסוגיה העלתה שאלות באשר ליכולת של רשויות ממשלתיות (כמו המשטרה) לגשת אליהן, והיקף הפגיעה בפרטיות שגישה כזו גורמת, אם בכלל.
קנדה
בית המשפט העליון הקנדי דן ב-2024 בשאלה האם נדרש צו חיפוש לצורך קבלת כתובת IP של גולשים. במהלך חקירת רכישות חשודות מאתר של חנות משקאות, המשטרה הקנדית יצרה קשר עם חברה שניהלה את הרכישות באתר החנות וקיבלה ממנה את כתובות ה-IP של מבצעי הרכישות החשודות. לאחר מכן, המשטרה ביקשה וקיבלה מבית המשפט צו שיחייב ספקיות רשת (ISP) לחשוף את השמות והכתובות של מבצעי הרכישות לפי כתובת ה-IP שלהם. לאחר מכן, המשטרה ביקשה וקיבלה צו לחיפוש בכתובות שהשיגה, ועצרה את מבצעי הרכישות. מכיוון שצ'רטר זכויות האדם הקנדי אוסר על ביצוע חיפוש במקומות שבהם יש ציפייה סבירה לפרטיות ללא צו בית משפט – אחד מהעצורים עתר לבית המשפט העליון בטענה שזכויותיו נפגעו, מאחר ולמשטרה אסור היה לדרוש את כתובת ה-IP שלו מהחברה שניהלה את האתר ללא צו חיפוש. לטענתו, יש לו ציפייה סבירה לפרטיות באשר לכתובת ה-IP שלו.
ביום 01.03.2024 בית המשפט העליון הקנדי פסק, ברוב של 5 שופטים מול 4, כי אכן יש ציפייה סבירה לפרטיות באשר לכתובת IP בפני עצמה, ולכן המשטרה חייבת צו חיפוש על מנת לקבלה. השופטים בדעת הרוב ציינו שכתובת IP עשויה לחשוף מידע אישי רגיש לגבי כתובתו, התנהגותו ברשת וזהותו. למעשה, אם כתובת IP לא תדרוש צו, למדינה תהיה יכולת לאתר את זהות כל גולש ברשת דרך הצלבת מידע ממקורות מידע ממשלתיים אחרים, אפילו בלי קבלת צווים נוספים לחשיפת כתובתו. כלומר, גישה לכתובות IP ללא ביקורת שיפוטית גוררת איתה סיכון חמור לפגיעה לפרטיות.
האיחוד האירופי
כדי להילחם בהפרת זכויות יוצרים במרשתת, יצרה צרפת הליך דו-שלבי לחשיפת זהות כתובות IP: בעלי הזכויות אוספים כתובות IP ששימשו כנראה לביצוע עבירות בתחום, ומעבירים אותן לרשות העליונה לעניין הפצת יצירות ולהגנה על זכויות ברשת. בשלב השני, ספקיות האינטרנט מתאימות, לבקשת הרשות, את כתובת ה-IP לזהות בעליה. כלומר, כדי לזהות חשוד בעבירה, הרשות המוסמכת יכולה לקבל את זהות בעל כתובת ה-IP, ששמורה כאמור בנפרד ממאגר הכתובות. שילוב התהליכים מאפשר לרשות ליזום הליכים נגד מפירים: תוכניות חינוך, צעדי ענישה ובמקרים החמורים ביותר – הפניה לתביעה הכללית.
ביום 30.4.2024 בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (Court of Justice of The European Union) אישרר את חוקיות המנגנון המשפטי בצרפת, תוך כדי קביעה עקרונית כי שמירה של כתובות IP במתכונת זו היא חוקתית ולגיטימית אם ההסדרים המשפטיים מבטיחים הפרדה מוחלטת באמת בין סוגי מידע אישי, כך אי אפשר להסיק מסקנות מדויקות על החיים האישיים של מושא המידע. כלומר, הרשות לא תוכל לגלות מידע על תוכן הקבצים, להתחקות אחר רצף ההקלקות של בעל הכתובת, ולהשתמש בכתובת לצורך אחר. ככל שמאפייני ההסדר שהמדינה קבעה עלולים לאפשר הסקת מסקנות מדויקות על החיים האישיים של מושא המידע, באמצעות חיבור פרטים על הכתובת ועל המידע האישי עם התקדמות שלבי ההסדר, חובה לקיים ביקורת מוקדמת בידי בית משפט או גוף מנהל עצמאי.
