התובעת רכשה מהנתבעת ריהוט, כשמונה שנים טרם הגשת התביעה, אך לדבריה לא אישרה לה משלוח מידע שיווקי. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 20 הודעות פרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובעת כן אישרה קבלת מידע שיווקי, אך הודתה כי אין באפשרותה להוכיח את טענתה.
נפסק
הנתבעת הפיצה לתובעת שלא כדין את דברי הפרסומת, בניגוד לסעיף 30א לחוק. מגיע לתובעת פיצוי בשל כך. הנתבעת לא הוכיחה את חתימת התובעת על ההזמנה בדבר הסכמתה לקבלת מידע בקשר לימי מכירות ומבצעים שונים באמצעות הדוא"ל. בקביעת גובה הפיצוי אין על בית המשפט להפחית את סכום הפיצוי רק משום שהתובעת לא נקטה בפעולה אקטיבית להסרת שמה מרשימת התפוצה, אך על בית המשפט לשקלל, בין יתר הגורמים, את העובדה שהמעוול אפשר להסיר את שמו של הניזוק מרשימת תפוצת דברי הפרסומת בקלות יחסית. הנתבעת תפצה את התובעת ב-3,000 ש"ח.
