פאנליסט יחיד – עו"ד ערן ליס.
ההחלטה ניתנה ביום 18.07.2024.
רקע וטענות הצדדים:
העותרת, חברה מארה"ב, הגישה עתירה להעברת הזכויות בשם המתחם juiceplus.co.il ("שם המתחם"), שהמשיב הוא המחזיק בו.
העותרת הוקמה ב-1970 ופועלת בלמעלה מ-20 מדינות, בתחום הבריאות ואיכות החיים. העותרת משווקת תוספי תזונה מבוססי פירות תחת סימן המסחר "Juice PLUS+". בבעלות העותרת סימני מסחר רשומים רבים ברחבי העולם, לרבות בישראל, בה נרשמו (החל מ-1996) סימני מסחר הכוללים את הסימן JUICE PLUS, בעיצובים שונים או יחד עם מילים נוספות. העותרת טענה כי המשיב רכש מוצרים מחברת בת שלה ולפיכך הכיר את סימנה המסחרי ואינו תם-לב. העותרת טענה עוד כי המשיב לא ענה לפניותיה וכי הוא משתמש בשם המתחם כעמוד "parking" לצורך ניסיון להפקת רווח.
המשיב, העוסק בתחום קידום האתרים, רשם את שם המתחם ב-16.1.2023. לטענתו כלל לא השתמש בשם המתחם ואחזקת שם מתחם הכולל שתי מילים מילוניות גנריות, ותו לא, אינה בניגוד לדין. המשיב טען כי המילה Juice היא בעלת משמעות בתחום ה-SEO, כי רכש בעבר שמות מתחם הכוללים את המילים Juice או Plus, וכי העותרת אינה יכולה "להשתלט" על מילים כאמור. המשיב טען כי לא השתמש בשם המתחם לצרכי רווח וכי לא היה לו חלק בהפעלת עמוד ה"חנייה", אלא שמקור העמוד ברשם שמות המתחם "דומיין דה נט". המשיב טען עוד כי לא קיבל את פניית העותרת וכי לא היה מודע לטענותיה עד להגשת העתירה.
נפסק:
בעת רישום שם המתחם הסכים המשיב לכללי יישוב המחלוקות של איגוד האינטרנט הישראלי ולהליכים אלה. העותרת רשאית להגיש עתירה, בעת מחלוקת על הקצאת שם מתחם, בהתקיים התנאים הבאים:
- שם המתחם זהה או דומה באופן מטעה לסימן מסחר, שם מסחר, שם תאגיד רשום או שמה הרשום של ישות משפטית של העותרת ("השם הרשום");
- וגם – לעותרת יש זכויות בשם הרשום ולמשיב (המחזיק) אין זכויות בשם הרשום;
- וגם – הבקשה להקצאת שם המתחם הוגשה בחוסר תום לב או שנעשה שימוש בשם המתחם בחוסר תום לב.
שמה הרשמי של העותרת הוא "The Juice Plus+ Company, LLC". גם שם רשום של חברה עשוי לשמש כבסיס לזכויות הנדרשות. לצורך בחינת הדמיון לשם הרשום ניתן להתעלם מהמילים הגנריות "LLC" ו-"Company". גם הרכיב "co.il" הוא "שקוף" לצורך ההשוואה. העותרת הוכיחה כי שני התנאים הראשונים בכללים מתקיימים. העותרת ביססה את זכויותיה בשם הרשום גם על סימני המסחר שלה בישראל.
המשיב לא טען כי הוא בעל זכויות בסימן JUICEPLUS, אלא כי מדובר בשתי מילים גנריות שהעותרת אינה יכולה "להשתלט" עליהן, בפרט לאור משמעות המילה Juice בתחום קידום האתרים. אין עוררין כי שתי המילים, כשלעצמן, הן גנריות לכל הפחות בתחומים מסויימים. אולם הסימן JUICEPLUS בשלמותו אינו גנרי. ניתן לטעון כי הוא תיאורי. ה"תיאוריות" תלויה בהקשר, ובטובין או השירותים הנדונים. העותרת רשמה בישראל סימני מסחר שונים שונים עבור JUICEPLUS, בעיצובי לוגו שונים ובצירוף מילים נוספות. אף אחד מהם אינו מכסה את הסימן המילולי JUICE PLUS לכשעצמו. ניתן לטעון כי יש בכך אינדיקציה לאופי התיאורי של הסימן.
הסבר המשיב למשמעות המילה Juice בתחום ה-SEO אינו משכנע לסיבה בגללה רצה להשתמש בסימן JUICEPLUS בכללותו כשם מתחם. העובדה שהמשיב לא הציג ראיה בדבר כוונה ממשית להשתמש בשם המתחם, שרכש לפני כשנה וחצי, מטילה את אמינות טענתו בדבר הייעוד לשימוש בשם המתחם בספק. על אף שמדובר במקרה לא מובהק ואף גבולי, העותרת עמדה גם בתנאי השלישי לכללים.
לצורך התנאי הרביעי, על העותרת להוכיח כי הקצאת שם המתחם או השימוש בו נעשו בחוסר תום-לב. סעיף 4 לכללים כולל רשימת מקרים בהם התנהגות המשיב תהווה ראיה לחוסר תום לב ברישום או בשימוש בשם מתחם. אין מדובר ברשימה סגורה. יישום הכללים במקרה זה אינו מוביל למסקנה חד-משמעית. מחד, ההסבר שנתן המשיב לרישום שם המתחם אינו משכנע והוא אף רכש בעבר ממוצרי העותרת ומכיר אותם. לא מן הנמנע כי המשיב מחזיק בשם המתחם במטרה ליהנות ממוניטין העותרת.
עם זאת, בהתחשב באופי הסימן, קשה לקבוע חד-משמעית כי המשיב רשם את שם המתחם בחוסר תום-לב בשל מוניטין העותרת. לזכות המשיב עומדת העובדה כי במשך שנה וחצי לא העלה אתר כלשהו בשם המתחם, ולא קידם אותו, למרות שהוא עוסק בתחום. שאלת תום הלב בהקצאת שם המתחם היא גבולית, אך אופן השימוש בשם המתחם, בו פועל דף "חניה", מסייע להכריע את הכף לטובת קבלת העתירה.
הראיות תומכות בגרסת המשיב כי לא היה מעורב בהעלאת דף החניה, כי אינו זכאי להכנסות כלשהן מהפרסומות המוצגות בו, ואף כי לא ידע על קיומו. לפי ההסכם של הרשם, דומיין דה נט, המתיר לרשם להפנות את שם המתחם לדף חניה, למשיב גם יש יכולת להפסיק את הקישור לדף החניה. המשיב לא השתמש ביכולתו להסיר את דף החניה גם לאחר שנודעו לו עובדות אלה. הפרסומות בעמוד מציגות מוצרים המתחרים במוצרי העותרת ואין בכך כדי לגבש לגיטימיות לשימוש בשם המתחם, אלא לשימוש בשם המתחם בחוסר תום-לב. התנהגות המשיב עולה כדי שימוש בחוסר תום-לב בשם המתחם. העותרת הוכיחה גם את התנאי הרביעי בכללים.
הפאנל קיבל את העתירה והורה להעביר את הזכויות בשם המתחם לעותרת.
האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה לחצו כאן [PDF]
