איך לשמור על זכויות יוצרים: שימוש נכון וחוקי בתמונות ותוכן באתר שלי

סעיף 4 לחוק זכות יוצרים קובע, בין היתר, שזכות יוצרים תהא ביצירות מקוריות שהן ספרותיות, אמנותיות, דרמטיות, או מוסיקליות, המקובעות בצורה כלשהי (כלומר יצירות הלובשות ביטוי מוחשי – אין זה מספיק כי יימצאו בראשו של היוצר).

החוק מונה בהגדרותיו שלל יצירות, כולל רישומים, ציורים, יצירות פיסול, מפות, יצירות אדריכליות, צילומים, גופנים, מחזות, יצירות קולנועיות, יצירות דרמטיות-מוסיקליות, יצירות מחול ופנטומימה, הרצאות, טבלאות, תוכנות מחשב (הנחשבות כיצירה ספרותית) ותקליטים. מגוון אינסופי של יצירות נכלל במסגרת הביטויים הללו.

סעיף 5 לחוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים ביצירה לא תחול על: רעיונות, תהליכים ושיטות ביצוע, מושגים מתמטיים, עובדות או נתונים ועל חדשות היום, אם כי הזכות כן תחול על אופן ביטויים (למשל, מאמר המבוסס על חדשות היום, או ספר המתאר שיטה מסוימת).

גם פרסומים רשמיים של המדינה, כגון חוקים, תקנות, דברי הכנסת והחלטות של רשויות שיפוטיות – אינם מוגנים בזכויות יוצרים.

בניגוד לענפים אחרים בתחום הקניין הרוחני, זכות יוצרים אינה מחייבת רישום כלשהו של היצירה על-מנת לזכות בהגנה. הלכה למעשה, ההגנה ניתנת באופן אוטומטי בעת שהיצירה נוצרת. באופן דומה, גם אין כל חובה של היוצר, או של בעל זכות היוצרים, לציין את פרטיו בסמוך ליצירה (אם כי הדבר יכול לסייע לו להוכיח כי הוא בעליה, במידת הצורך). גם הצבת סמל זכויות היוצרים © – אינה חובה. לכן, העובדה כי לא רשומה מגבלה או שם כלשהו בסמוך ליצירה שמתפרסמת ברשת, אין משמעה כי היצירה אינה מוגנת.

על-מנת שיצירה תיחשב ככזו שדיני זכויות היוצרים מגינים עליה, נדרשת דרישה מינימלית של יצירתיות ומקוריות, מבלי להידרש לאורך היצירה או איכותה. כך למשל, הפסיקה הכירה גם בשורה אחת משיר, בסיסמאות קצרות ובטקסטים שיווקיים פשוטים ככאלה המוגנים בזכויות יוצרים.

לפיכך אנו ממליצים – נתקלתם בתוכן כלשהו במהלך גלישה ברשת ואינכם יודעים אם מדובר ביצירה המוגנת בזכויות יוצרים, אם לאו – אם אתם לא בטוחים, צאו מנקודת הנחה כי מדובר ביצירה מוגנת.

סעיף 38 לחוק זכות יוצרים קובע כי התקופה שבה תהיה זכות יוצרים ביצירה היא למשך חייו של היוצר ושבעים שנה לאחר מותו. לכלל הבסיס הזה קיימים חריגים שונים, למשל ביחס ליצירה שנוצרה על-ידי כמה יוצרים במשותף, ליצירה שפורסמה בעילום שם, ליצירה שהמדינה היא הבעלים הראשון בה, ועוד. לא נרחיב בכך בסקירה זו. עם זאת, נציין בקצרה כי על יצירות מסוימות שנוצרו לפני כניסתו של חוק זכות יוצרים העדכני לתוקפו, עשויות לחול תקופות הגנה שונות (כך למשל, תקופת ההגנה על צילומים שצולמו קודם לשנת 2007 היא 50 שנה ממועד הצילום).

תקופת ההגנה על יצירה עשויה להשתנות ממדינה למדינה. עם סיומה של תקופת ההגנה, היצירה אינה מוגנת עוד בזכויות יוצרים והיא הופכת לחלק מנחלת הכלל (public domain), כך שהשימוש בה מותר גם ללא הסכמת בעל זכות היוצרים.

בית המשפט העליון ציין באחד מפסקי הדין המרכזיים בתחום כי "זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר".

זכות היוצרים היא למעשה אגד של זכויות שונות. סעיף 11 לחוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות באותה יצירה, או בחלק מהותי ממנה, כל פעולה שהזכות לעשותה שמורה לבעלי זכויות היוצרים, לרבות – העתקתה, פרסומה, ביצועה בפומבי, שידורה, העמדתה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת ממנה (תרגום למשל), השכרתה, הפצתה המסחרית ועוד. הזכויות הללו מכונות הזכויות הכלכליות ביצירה, להבדיל מהזכויות המוסריות בה, בהן נעסוק בהמשך.

כאשר יצירה זוכה להגנת דיני זכויות היוצרים – הרי שהשימוש בה באתר אינטרנט (או כל שימוש אחר) ללא רשותו או הסכמתו של בעל זכות היוצרים – ייחשב לרוב כהפרת זכות יוצרים, בין אם מדובר בהעתקת היצירה, העמדתה לרשות הציבור, או כל פעולה אחרת השמורה לבעל זכות היוצרים כמפורט לעיל.

כאשר נבחנת הפרת זכות יוצרים ביצירה מוגנת, על בעל הזכות להוכיח לרוב כי המפר העתיק או השתמש בחלקים ממשיים ומהותיים מהיצירה הרלבנטית, כאשר לא הכמות היא הקובעת, אלא האיכות. ניתן לרוב להסיק העתקה כאשר למפר הייתה גישה ליצירה, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.

לרוב, השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי, היא שאלה של עובדה ושל דרגה. תשובה לשאלה כזו ניתנת לרוב לא על סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות, אלא לפי התרשמות מהיצירות בכללותן.

שימו לב – העובדה שיצירה התפרסמה באינטרנט, או בכל מקום פומבי אחר, אין משמע הדבר כי כעת היא מותרת לשימוש. הרשת אינה משוחררת מהוראות החוק. העובדה כי גוף או אדם פרסם צילום או מאמר ברשת, אינה מעניקה לאחרים את האפשרות להעתיק ולהשתמש בו (אלא אם הדבר הותר במפורש), גם אם לעיתים הדבר פשוט כלחיצת כפתור.

הפרת זכות יוצרים היא עוולה אזרחית ובמקרים מסוימים גם עבירה פלילית. המפר חושף עצמו לתביעה מצד בעל זכות היוצרים. במסגרת תביעה מסוג זה רשאי התובע לדרוש סעד של צו מניעה (זמני או קובע – שימנע מהמפר את המשך השימוש ביצירה) וכן רשאי הוא להוכיח ולתבוע את נזקיו בפועל, או לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק (פיצויים סטטוטוריים) בסכום של עד 100,000 ש"ח לכל הפרה. לא נרחיב בכך במסגרת סקירה זו, אך נציין כי מטבע הדברים הליכים כאמור כרוכים באי-נעימות רבה ולרוב גם בעלויות ניכרות.

שימו לב – יוצר או מחבר היצירה אינו בהכרח בעל זכות היוצרים בה. זכות יוצרים ניתן להעביר, ניתן לסחור בה והיא אף עוברת בירושה. אין תחליף לבדיקה עצמאית כדי לוודא מי מחזיק כעת בזכויות ביצירה בה אתם רוצים להשתמש.

על-מנת להימנע מלהפר זכויות יוצרים של אחרים, נרצה לעיתים לפנות אל בעל זכות היוצרים ביצירה בה אנו רוצים להשתמש, כדי לקבל את רשותו והסכמתו לאותו שימוש – בתנאים או שלא בתנאים, בתשלום או בלעדיו (או במילה אחרת – ברישיון). אבל למי פונים?

אין בנמצא מרשם גלובלי כלשהו בו ניתן לברר מי בעל זכות היוצרים ביצירה. יש תחומים בהם זה יותר מסודר, כגון תחום המוסיקה הכולל גם אגודות לניהול משותף לזכויות יוצרים (אקו"ם למשל). עם זאת, לרוב אין תחליף לבדיקה, חיפוש ומחקר, עד שמגיעים לבעל הזכות הרלבנטי. לפעמים התשובה נמצאת על-גבי היצירה עצמה, בסמוך לה, או בתנאי השימוש של האתר שבה אתם גולשים.

כלל הבסיס בדיני זכויות היוצרים הוא כי יוצר היצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה [סעיף 33 לחוק]. כמו לכל כלל, גם לכלל הזה קיימים חריגים. כך למשל, מעסיק הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו, לצורך עבודתו ובמהלכה (אלא אם כן הוסכם אחרת – בהסכם העבודה למשל).

ומה הכלל לגבי יצירה מוזמנת? ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים הוא היוצר (הקבלן / הספק), אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר (במפורש או במשתמע). המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על ידי עובד המדינה, עקב עבודתו ובמהלכה (אלא אם כן הוסכם אחרת).

אם כל זה לא מספיק מסובך, זה המקום להסביר כי זכות יוצרים ניתן למכור ולהעביר, לסחור בה, וגם לתת בה רישיונות – ייחודיים ושאינם ייחודיים. מכיוון שתקופת הגנת זכות היוצרים היא לרוב 70 שנים לאור מות היוצר, הרי שזכות יוצרים ביצירה ניתן גם לרשת, לפי צוואה או מכוח הדין.

כמפורט לעיל, דיני זכויות היוצרים עורכים הבחנה בסיסית בין זכויותיו הכלכליות של בעל זכות היוצרים, לבין זכותו המוסרית של יוצר היצירה. בעוד שהזכות הכלכלית עוסקת באפשרות לשימוש ומסחור של היצירה, הזכות המוסרית ביצירה עוסקת בזכותו של היוצר כי היצירה תיוחס לו ובזכותו למנוע את סילופה ע"י עיוותים ושינויים, הצמדתה לפרסומת מסחרית וכדומה.

בעוד שהזכויות הכלכליות ביצירה ניתנות להעברה, הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה (אם כי היא עוברת בירושה), והיא תעמוד ליוצר אף אם העביר את זכות היוצרים ביצירה לאחר. הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין וכן כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס ליצירה, אם יש בכך כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

אנו ממליצים – תמיד נכון לתת קרדיט אם הדבר אפשרי. בנוסף, אל תשנו או תסלפו את היצירות שאתם משתמשים בהן, אל תוסיפו להן כיתובים, תערכו אותן וכיו"ב – אלא אם אתם בטוחים שמותר לכם לעשות כך. שימו לב שקרדיט למקור בו מצאתם את היצירה אין משמעו מתן קרדיט ליוצר היצירה (למשל, קרדיט לאתר Ynet אינו שקול לקרדיט לכותב המאמר או צלם התמונה מאתר זה).