החזירו אותם הביתה עכשיו
חזרה לעמוד הקודם

מענה לפניית הייעוץ המשפטי של הכנסת בנושא הדין הראוי להתנהלות חברי כנסת ברשתות החברתיות

לאור פסיקת בית המשפט העליון ביום 21.12.2023, לפיה נבחרי ציבור בישראל לא רשאים לחסום אזרחים ברשתות חברתיות, התבקשו איגוד האינטרנט הישראלי והקליניקה לזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית להגיש למערך הייעוץ המשפטי של הכנסת סקירה ועמדה מקצועית ביחס לדין הרצוי בקשר להתנהלות חברי הכנסת ברשתות החברתיות. 

מסמך רקע לדיון בעניין התנהלות חברי הכנסת ברשתות החברתיות (18.01.2024)

פסק הדין ניתן בערעור שהוגש בשם רובינשטיין, תושב גבעתיים שנחסם מחשבון הטוויטר של ראש העירייה. רובינשטיין נחסם לאחר שמתח ביקורת נוקבת על מדיניות האכיפה של ראש העיר כנגד חניית רכבים על המדרכה. בית המשפט העליון קבע בעניין זה כי חסימה של אדם מחשבון ציבורי של ראש עיר עקב דברי ביקורת ענייניים אסורה, שכן היא מהווה פגיעה בחופש הביטוי שלו, בנגישות שלו למידע ויתכן אף בזכותו לשוויון. מדובר בהכרעה תקדימית בשאלה עימה מתמודדים בשנים האחרונות ברחבי העולם 

תמצית עמדת האיגוד

  • איגוד האינטרנט סבור כי קביעת בית המשפט ביחס לראש העיר בפסק הדין יפה אף לחברי כנסת. כלומר, גם חברי כנסת מנועים מחסימת משתמשים או הסרת תגובותיהם ברשתות החברתיות, במקרים בהם הם עושים שימוש בחשבונות ציבוריים. 
  • יש להכריע כי חשבון של נבחר ציבור ייחשב כחשבון ציבורי, אשר יחולו עליו עקרונות המשפט המנהלי (בפרט, החובה לכבד את חופש הביטוי), גם אם הוא לא ממומן מכספי המדינה או עושה שימוש במשאביה. יש להחשיב חשבון של נבחר ציבור כציבורי אם מבחינה מהותית הוא משמש את נבחר הציבור לצרכי תפקידו. 
  • עם זאת, משמעות הקביעה איננה שנבחר ציבור לא יוכל לעולם לחסום משתמשים או למחוק תגובות, ומוסכם כי ישנם תכנים (לדוגמה, תכני הסתה) שיצדיקו חסימה. 
  • על חברי הכנסת לקבוע מדיניות חסימה סבירה לחשבונם, וליישמה באופן שוויוני. מדיניות זו אינה יכולה לכלול הסרה או חסימה של ביקורת לגיטימית. בנוסף, יש להתריע לפני חסימה, להגביל את תקופת החסימה כך שתהיה פרופורציונלית (במקרים בהן היא מוצדקת), ולספק הנמקה להחלטה על חסימה או הסרת תגובות. 
  • בכל החלטה עתידית לגבי מדיניות ברשתות החברתיות, יש לתת את הדעת על כך שהרשתות החברתיות הן דוגמה לתופעה רחבה בהרבה – רשויות השלטון מתנהלות בסביבה הטכנולוגית כאילו הן צרכן פרטי רגיל. פרספקטיבה זו מחייבת אותנו לבחון דברים שלא נבחנו עד כה – האם רשויות שמספקות שירותים דרך אפליקציות ורשתות חברתיות מחויבות להציע שירות גם בדרכים אלטרנטיביות? מתי מותר להן לחסום משתמשים? האם רשתות חברתיות יכולות להחליט על חסימה או סגירת חשבונות של רשויות שלטוניות? היכן המידע על המשתמשים שיצרו קשר עם הרשות יישמר ואילו הגנות והגבלות על השימוש במידע יחולו עליו?

עיון במסמך המלא:

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

להורדת הקובץ