הצעת חוק המשטרה (חדירה לחומר מחשב), התשפ"ד-2024 שהוצעה על-ידי חבר הכנסת צביקה פוגל מבקשת להסמיך את נשיא בית משפט מחוזי או סגנו להורות על מתן צו חדירה לחומר מחשב שלא בפני עדים וללא ידיעת מחזיק המחשב, אם שוכנע שחיפוש כזה נדרש לגילוי, לחקירה או למניעה על עבירה שדינה מעל 10 שנות מאסר, או לתפיסת עבריינים שעברו עבירה כזו, ומטרת החיפוש תסוכל אם תיערך באופן גלוי.
הצעת החוק מבקשת להגדיר בנוסף רשימת עבירות שעונשן פחות מ-10 שנות מאסר, אשר יוגדרו כ"פשיעה חמורה", ביניהן עבירות הלבנת הון, סחר בנשק, החזקת נשק, חברות בארגון טרור או ארגון פשיעה, ייעוץ לארגון טרור או ארגון פשיעה, איום בביצוע פעולת טרור ועוד. רשימת העבירות אינה כוללת עבירות שחיתות שלטונית, כמו שוחד.
מטרת החקיקה, לפי דברי ההסבר להצעת החוק, היא לתת למשטרת ישראל "כלי משמעותי במאבק מול ארגוני הפשיעה" לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות ומאפייניו הייחודיים של חומר מחשב והשימוש הגובר במחשב בכל תחומי החיים, בפרט על-ידי עבריינים וארגוני טרור.
על-מנת להבטיח שימוש ראוי ברוגלות, הצעת החוק מציעה לקבוע שמידע שהושג בעקבות שימוש ברוגלות יהיה מידע סודי. שימוש במידע הסודי או מסירתו לאחר שלא לפי החוק יהיה עבירה שעונשה מאסר 3 שנים. בנוסף, הצעת החוק מציעה להסמיך את בתי המשפט להגביל את היקף השימוש ברוגלות במסגרת צו החדירה אם הדבר לא יפגע במטרת החיפוש.
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את קידום החוק ביום 10.11.2024. ב-13.11.2024 נידון בדיון מוקדם במליאת הכנסת, למרות שהממשלה הודיעה על הסרתו מסדר היום. החוק נקבע לדיון בועדת הכנסת ב-19.11.2024, אך באותו יום הורד מסדר היום של הועדה. למעקב אחר הליך חקיקת החוק באתר הכנסת לחצו כאן.
בדיון בוועדה לביטחון לאומי ביום 16.12.2024 נידון אופן קידום החקיקה בנושא הרוגלות. נציגי המשטרה וחבר הכנסת צביקה פוגל הדגישו את הצורך המיידי של המשטרה בשימוש ברוגלות לצורכי חיפוש והאזנת סתר במסגרת חקירות. נציגת הייעוץ המשפטי לממשלה הבהירה שראוי לקדם חקיקה שתסדיר זאת, אך שלא ניתן לקדם את הצעת חוק ממשלתית או פרטית בנושא שתוציא מתחולת החוק רק עבירות שחיתות שלטונית. חבר הכנסת צביקה פוגל הבהיר שאם לא יראה התקדמות בהצעת חוק ממשלתית, ימשיך בקידום הצעת החוק הפרטית שלו.
ביקורת על הצעת החוק ופגיעתה בזכויות אזרח
האגודה לזכויות האזרח בישראל והקליניקה לפרטיות באוניברסיטת תל אביב-יפו הביעו התנגדות לקידום החקיקה. לעמדתן, חיפוש סמוי בטלפון או מחשב אישי הוא אמצעי קיצוני, שאם יש לו מקום בספר החוקים, ראוי להגבילו רק למטרות ביטחוניות. בהקשר הפלילי הרגיל, הרחבת סמכויות המשטרה לחיפוש סמוי בטלפונים של חשודים תוביל לפגיעה קיצונית בפרטיות הנחקרים ובזכויותיהם, ותשנה בצורה חדה את המאזן הקיים בין האזרח לשלטון. הפגיעה חמורה עוד יותר, מאחר והיא מאפשרת גישה למידע של חשודים וצדדים שליישים עוד בשלב הסמוי של החקירה, בטרם בוססו הראיות ובטרם החשוד זכה לייצוג וגרסתו נשמעה.
במכתבן הדגישו שהצעת החוק לא מציעה מנגנון פיקוח על השימוש ברוגלות, לא מפרידה בין הגורם שעורך את החיפוש לבין צוות החקירה, לא מגבילה את השימוש בה רק לחומרים הרלוונטיים לחקירה ולא מגנה במפורש על עיתונאים בעלי מקצוע שנהנים מחסיון מקצועי כמו עורכי דין, רופאים ופסיכולוגים.בהמשך לכך, גם אם יוחלט לאפשר שימוש ברוגלות במגוון רחב של עבירות פליליות, אין הצדקה להימנע משימוש בו בעבירות שחיתות שלטונית, כמו עבירת השוחד. הסדר כזה, לעמדתן, הוא לא שוויוני ולא לגיטימי.
הייעוץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר המוצע על רקע אי-הכללת עבירת השוחד ברשימת העבירות שבחקירתן ניתן להשתמש ברוגלות. מצב זה, לטענת הייעוץ המשפטי לממשלה, יוביל ל"הפיכת התווך הווירטואלי לעיר מקלט עבור עברייני שחיתות שלטונית לתכנון עבירות מסוג זה ולביצוען, שכן עבריינים אלה יידעו כי לא ניתן לקיים חיפוש סמוי בחומר המחשב שלהם".
הסנגוריה הציבורית מתנגדת נחרצות לחקיקה, מאחר והיא לא כוללת שום הגבלה על היכולות הטכנולוגיות של הרוגלות (כגון אפשרות לשימוש במצלמה במכשיר, שליפת מידע שנאגר במכשיר בעבר ותיעוד של מחזיק המכשיר ושל צדדים שלישיים הבאים איתו במגע), לא כוללת הגבלה של משך הזמן שבו ניתן להפעיל אותן, לא כוללת מנגנון בקרה אפקטיבי וחיצוני למשטרה על השימוש בו ועל התוצרים שיופקו באמצעותו ולא מנסה למנוע את האפשרות להשתמש ברוגלות לעריכת שינויים לחומרים המצויים במכשירים (מחיקת ראיות או שתילת ראיות) או לשבש מכשירים.
בנוסף, הסנגוריה ביקרה את אופן קידום החוק כהצעת חוק פרטית, מבלי שנעשתה עבודת מטה מסודרת שבה יכלו להשתתף כל גופי הממשלה הרלוונטיים. לעמדת הסנגוריה, ראוי שאסדרת נושא הרוגלות תיעשה בהליך מסודר במסגרת הצעת חוק ממשלתית.
גם איגוד האינטרנט הישראלי סבור שהצעת החוק אינה מתייחסת כראוי להיבטים קריטיים של השימוש ברוגלות. חדירה למחשבים, טלפונים ניידים ומכשירים חכמים אחרים תאפשר לרשויות האכיפה לגשת, להעתיק ולשנות כמויות מידע עצומות, לרבות פרטים אישיים ופרטים אינטימיים ביותר. כלים מסוימים שבהם רשויות האכיפה עושות שימוש לחדירה יכולים גם לגשת לנתונים של מכשירים הקשורים למכשירים שנחדרו, וכן לגשת לנתונים ש"נמחקו" על-ידי משתמשים, שכן מחיקת קבצים אינה בהכרח מעלימה אותם מהמכשיר. יש גם חשש מ"זיהום" של נתוני המכשיר, ברשלנות או בזדון, עקב חוסר היכרות של המפעיל עם המערכת הנתקפת, תקלות במערכת החדירה, או שינויי מידע במכשיר במסגרת מערך ההגנה שלו. וכמובן, גורמי החקירה יכולים ליזום תקשורת בשם בעל המכשיר או לשנות את תוכנו בסתר. יש ליצור מנגנונים בחקיקה ביחס לסוגיות הללו, ולפקח על חדירת רשויות האכיפה למכשירים טכנולוגיים.
מרכזיותו של הטלפון החכם בחיינו, יחד עם התפתחויות טכנולוגיות המגבירות את סוג והיקף הנתונים שהוא אוצר, הופכים את החדירה והחיפוש בו על ידי רשויות המדינה לפגיעה כבדה במיוחד בזכויות החוקתיות להליך הוגן, כבוד האדם והזכות לפרטיות. איגוד האינטרנט הישראלי סבור שבנושאים רגישים כאלו אין זה נכון שיסתמכו על הצעת חוק פרטית, אלא על עבודה מטה מסודרת שתיקח בחשבון את כל ההיבטים של הנושא.
