פאנליסט יחיד – עו"ד יונתן אגמון.
ההחלטה ניתנה ביום 13.9.2023.
רקע וטענות הצדדים:
העותרת, חברה מסינגפור, הגישה עתירה להעברת הזכויות בשם המתחם heydude.co.il ("שם המתחם"), שהמשיב, תושב ישראל, הוא המחזיק בו.
העותרת היא חלק מקבוצת חברות העוסקות בייצור, שיווק ומכירה של נעליים, ביותר מ-85 מדינות, שהן בעלות מחזור מכירות של למעלה מ-3 מיליארד דולר. העותרת משתמשת בסימן המסחר "HEY DUDE" והיא בעלת מספר סימני מסחר רשומים ברחבי העולם, לרבות בישראל.
המשיב רשם את שם המתחם ביום 23.12.2021. שם המתחם הוביל לדף נחיתה של רשם שמות המתחם, המציע שירותים שונים של הרשם. המשיב לא הגיש תגובה או מענה כלשהו לעתירה.
נפסק:
כללי יישוב המחלוקות של מרשם השמות קובעים כי העותרת תהיה זכאית לסעד בעתירה נגד המשיב, ביחס להקצאת שם המתחם, בהתקיים התנאים הבאים:
- שם המתחם זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר, שם מסחרי, שם חברה רשום או רישום ישות משפטית של העותרת ("השם הרשום");
- וגם – לעותרת יש זכויות בשם ולמשיב אין זכויות בשם;
- וגם – הבקשה להקצאת שם המתחם הוגשה בחוסר תום לב או שנעשה שימוש בשם המתחם בחוסר תום לב.
סימן מסחר רשום מספק ראיה ברורה לכך שהזכויות בסימן המוצג בתעודת סימן המסחר שייכות לבעליו. העותרת סיפקה ראיות לכך שהיא הבעלים של סימן המסחר הרשום HEY DUDE. שם המתחם כולל את הסימן המסחרי במלואו, בתוספת הסיומת הטכנית "co.il". אין להתייחס לסיומת בעת בחינת הדמיון בין שם המתחם שבמחלוקת לסימן המסחר של העותרת. לעותרת הזכויות בשם הרשום ושם המתחם זהה או דומה לו באופן מטעה.
העותרת הוכיחה לכאורה כי למשיב אין זכויות בשם המתחם והמשיב לא טען כי קיימות לו זכויות בשם הרשום. העותרת הראתה כי בבעלותה סימני מסחר שנרשמו לפני התאריך בו נרשם שם המתחם, וכי הוא אינו מזוהה עם המשיב. עוד טענה המתלוננת כי היא לא העניקה למשיב רישיון או התירה לו בדרך אחרת להשתמש בסימני המסחר שלה. המשיב לא הגיש תשובה ולא סיפק כל הסבר או ראיה להראות זכויות בשם המתחם.
העותרת רשמה את הסימן המסחרי בארצות שונות והיא הבעלים של רישומים שונים שלו מזה למעלה מעשור. חיפוש של הסימן המסחרי באינטרנט מפנה בעמוד הראשון בצורה בלעדית לעותרת או לאתרים המציגים את מוצריה, תחת הסימן. אין ספק כי לעותרת סימני מסחר רשומים וכי צברה מידה לא מבוטלת של מוניטין בסימן. העותרת הראתה כי שם המתחם מפנה לאתר המציע שירותים שונים של הרשם וטענה כי החניית שם המתחם אצל הרשם מהווה שימוש סביל (פאסיבי). השימוש הסביל במקרה זה מהווה סימן לשימוש בחוסר תום-לב.
העותרת הגישה ראיות על פי הן המחזיק הסכים למכור לה את שם המתחם בסכום העולה בבירור על ההוצאות הרישום, באופן המהווה סימן נוסף לחוסר תום-ליבו. גם העובדה כי המשיב בחר שלא להגיש תגובה מעידה על כך. יש גם להסיק כי המשיב היה מודע לעותרת ולסימניה הרשומים כמו גם לפעולותיה בעת רישום שם המתחם.
הפאנל קיבל את העתירה והורה על העברת שם המתחם שבמחלוקת לידי העותרת.
האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה לחצו כאן [PDF]
