פאנליסט יחיד – עו"ד יונתן אגמון.
ההחלטה ניתנה ביום 2.5.2024.
רקע וטענות הצדדים:
העותרת, חברה סינית, הגישה עתירה להעברת הזכויות בשם המתחם baseus.co.il ("שם המתחם"), שהמשיב, תושב ישראל, הוא המחזיק בו.
העותרת הוקמה ב-2019 וטענה כי היא בעלת הזכויות בסימן "BASEUS" בישראל, המשמש את אותה בחנויות הדגל שלה בפלטפורמות מסחר אלקטרוני כגון eBay ו-AliExpress, וזאת מכוח סימני מסחר רשומים בישראל.
המשיב רשם את שם המתחם ביום 25.12.2020. המשיב לא הגיש תגובה או מענה לעתירה.
נפסק:
גם כשהמשיב לא השיב לעתירה, יש לבחון האם העותרת הצליחה להראות שהיא זכאית לסעד. העותרת זכאית לסעד נגד המשיב ביחס להקצאת שם המתחם בהתקיים כל התנאים הבאים בכללי יישוב המחלוקות של מרשם השמות:
- שם המתחם זהה או דומה עד כדי הטעיה לסימן מסחר, שם מסחרי, שם חברה רשום או רישום ישות משפטית של העותרת ("השם הרשום");
- וגם – לעותרת יש זכויות בשם הרשום ולמשיב אין זכויות בשם;
- וגם – הבקשה להקצאת שם המתחם הוגשה בחוסר תום לב או שנעשה שימוש בשם המתחם בחוסר תום לב .
סימן מסחר רשום מספק ראיה ברורה לכך שהזכויות בסימן המוצג בתעודת רישום סימן המסחר שייכות לבעליו. הבעלים בסימן המסחר BASEUS בישראל הייתה חברת "שנזן טיימס" וביום 20.1.2022, נרשמה העותרת כבעלת סימני המסחר.
שם המתחם כולל את הסימן המסחרי במלואו, בתוספת הסיומת הטכנית "co.il". אין להתייחס לסיומת בעת בחינת הדמיון בין שם המתחם שבמחלוקת לסימן המסחר של העותרת. נפסק כי לעותרת הזכויות בשם הרשום ושם המתחם זהה או דומה לו באופן מטעה.
העותרת הוכיחה לכאורה כי למשיב אין זכויות בשם המתחם והמשיב לא טען כי קיימות לו זכויות בשם הרשום. העותרת הציגה ראיות כי היא הבעלים של סימני המסחר ולפחות אחד מהם נרשם לפני התאריך בו נרשם שם המתחם. טענת העותרת כי לא העניקה למשיב רישיון או התירה לו בדרך אחרת להשתמש בסימני המסחר שלה, לא נסתרה. המשיב לא הגיש תשובה ולא סיפק כל הסבר או ראיה להראות זכויות בשם המתחם. למשיב אין זכויות בשם המתחם.
העותרת טענה כי לא נעשה שימוש בשם המתחם. חיפוש עצמאי של הפאנל העלה שאכן שם המתחם אינו בשימוש. החניית שם המתחם ללא שימוש היא שימוש סביל (פאסיבי). יש ליישם את דוקטרינת השימוש הסביל לאור מטרת הכללים – מניעת מקרים של גזל שמות מתחם, שהיא הסגת גבול מקוונת, בהן מסיג הגבול רושם או משתמש בשם מתחם על מנת לגרוף רווחים על גבם של בעלי סימני מסחר.
דוקטרינת השימוש הסביל קובעת כי על-מנת לקבוע האם מדובר בחוסר תום לב יש להשתמש במבחן כלל נסיבות העניין, תוך שימוש ב-4 מבחני עזר עיקריים: (א) מידת האופי המבחין והמוניטין של סימן העותרת; (ב) אי הגשת תשובה או הגשת ראיה כלשהי לשימוש בפועל או לתום לב של המשיב; (ג) הסתרת זהות המשיב או שימוש בפרטי יצירת קשר כוזבים; ו-(ד) חוסר הסבירות של כל שימוש בתום לב שבו ניתן להשתמש בשם המתחם.
לסימן BASEUS אופי מבחין מסוים לגבי המוצרים שהעותרת מוכרת. אך העובדה שסימן מסחר נרשם בישראל ואף שיש לו אופי מבחין אינה מספיקה בעצמה להראות שהמשיב פעל בחוסר תום לב. קיימת אפשרות שהמשיב בחר בשם המתחם בלא שהכיר את העותרת וסימניה וטרם התחיל לעשות בו שימוש מסיבות שונות. העותרת לא הביאה ראיות לכך שפנתה למשיב או שהמשיב פנה אליה וניסה למכור את שם המתחם או ראיות אחרות שיצביעו על חוסר תום ליבו ברישום או בשימוש בשם המתחם.
לא הוצגו ראיות מספקות שיעלו כדי מוניטין נרחב בחו"ל או בישראל, בוודאי לא מוניטין כזה שיצביע על כך שבשנת 2020 המשיב נחשף לסימני המסחר של העותרת. השימוש הסביל במקרה זה אינו סימן לשימוש בחוסר תום לב. משכך, ומאחר ולא הוצגו ראיות אחרות לגבי חוסר תום ליבו של המשיב, המסקנה היא ששם המתחם לא נרשם או נעשה בו שימוש בחוסר תום לב.
הפאנל דחה את העתירה.
האמור לעיל מהווה תמצית של ההחלטה. להחלטה המלאה לחצו כאן [PDF]
