משטרת ישראל ורשויות אכיפה נוספות, כגון מצ"ח, הרשות לניירות ערך, רשות המיסים ואף הרשות להגנת הפרטיות, מפעילות מזה כעשור כלי פורנזיקה דיגיטלית מתקדמים לפריצה וחיפוש במחשבים אישיים וטלפונים ניידים שנתפסו במסגרת חקירה. כלים אלו מספקים גישה לכמות עצומה של נתונים חושפניים, הנצברים אגב שימוש יומיומי במכשיר ובמקרים רבים מסוגלים לגשת גם להרשאות גישה (credentials) לשירותים מרוחקים, כגון רשתות חברתיות ושירותי ענן.
סקירה מקצועית זו נועדה לספק נתונים ועובדות מהימנים על אופן הפעולה והיכולות של כלים טכנולוגיים המופעלים כיום בישראל, לצד מיפוי מפורט של מסגרת הדין ונוהלי המשטרה להפעלתם. המסמך נועד להציב בסיס עובדתי לדיון ולעיצוב מדיניות בידי נבחרי הציבור, מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, בין היתר על רקע קריאות ציבוריות ושיפוטיות לעדכון דיני החיפושים והראיות והתאמתם למציאות הטכנולוגית העכשווית בעידן האינטרנט של הדברים ומחשוב ענן.
מחברים: ד"ר אסף וינר, עו"ד הדס תמם בן-אברהם
אישור מקצועי: עו"ד יורם הכהן
ביקורת עמיתים (מדעי המחשב ופורנזיקה): פרופ' אור דונקלמן, דנית לייבוביץ'-שאטי
ביקורת עמיתים (משפטים):
פרופ' מיכאל בירנהק, פרופ' יואב ספיר, ד"ר עמרי רחום-טוויג
