שימוש באינטרנט ומוגנות דיגיטלית של הגיל השלישי בישראל: נתונים ותיאוריה בראי מדעי החברה

בימינו, אוכלוסיית הקשישים, אשר מוגדרת לרוב כאנשים מגיל 60 או מגיל 65 (United Nations, 2020), ממשיכה במאמציה להשתלב בעולם המודרני ולהתאים עצמה לבני גילאים צעירים יותר בכל הקשור לאימוץ טכנולוגיות חדשות ולשימוש בהן לצרכים שונים ביום־יום. זקנים הם קבוצת הגיל אשר השימוש שלה באינטרנט (Anderson & Perrin, 2017) ובטכנולוגיות חדשות נוספות (Faverio, 2022) צומח בקצב הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל. למרות זאת, בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות חדשות, שימוש מתמשך בהן או היקף ותדירות השימוש בהן, הם עדיין לא מצליחים להדביק את שיעורי השימוש בקרב אוכלוסיות צעירות יותר.

ברחבי העולם, חקר השימוש בטכנולוגיה בגיל זקנה מתרחב משנה לשנה. עם זאת, לא כל הנושאים בתחום זה זוכים למידה דומה של התייחסות מדעית. כך, למשל, נערכו עשרות מחקרים על התפקיד שמילאה הטכנולוגיה בחיי קשישים בתקופת הקורונה (ראו לדוגמה: Campos-Castillo, 2021; Hajek & Konig, 2022; Nimrod, 2020; Rosenberg & Taipale, 2023; Wilson-Nash et al., 2023) ועל השימוש באינטרנט בגיל זקנה (Berner et al., 2012; Chang et al., 2015; Choi et al., 2020; Friemel, 2016). אולם בנושאים אחרים, כגון שימוש בממשל דיגיטלי (Choudrie et al., 2013; Hong & Choi, 2020; Rosenberg, 2022; 2024) וסוגיות סייבר בגיל השלישי (Morrison et al., 2021; Quan-Haase & Ho, 2020; Zou et al., 2024), נערכו מחקרים מעטים בלבד.

בשנת 2023 ערך איגוד האינטרנט הישראלי סקר בקרב בני 65 ומעלה בישראל, שנועד לבחון לעומק את השימוש באינטרנט לצד סוגיות סייבר נבחרות בקבוצת גיל זו. בסקר נבדקו דפוסי השימוש באינטרנט דוגמת תדירות השימוש, סוג המכשירים שבהם משתמשים המשיבים, שימושי האינטרנט הנפוצים ביותר ורמת האוריינות הדיגיטלית. לצד אלה נבחנו היבטים שונים של מודעות לבטיחות והתגוננות מפגיעות ברשת, וכן התפיסות, העמדות והחסמים של בני הגיל השלישי ביחס לאינטרנט ולשימוש ברשתות החברתיות. ממצאי הסקר מעידים על כך שקיימים פערים בצרכים הדיגיטליים של קבוצות שונות בתוך אוכלוסיית הגיל השלישי, כאשר ניתן לחלק צרכים אלה לשלוש רמות: הרמה הבסיסית (יישומי מחשב וחיפוש ברשת), הרמה התפקודית (מיצוי זכויות ושירותים חיוניים דיגיטליים) ורמת הבטיחות (מוגנות ברשת ודרכי התגוננות). נוסף על כך, נמצאו הבדלים מגדריים בכל הקשור לשימוש באינטרנט, וכן הבדלים ניכרים על רקע הכנסה, רמת השכלה ודת.

במאמר הנוכחי אדון בממצאי הסקר בראי תיאוריות שונות המופיעות בספרות האקדמית העוסקת בחקר השילוב של טכנולוגיה בזקנה (Gerontechnology או Aging and Technology Studies) ובחקר תופעות מקבילות. תיאוריות אלה יסייעו להסברת התופעות הרלוונטיות, בדגש על ההבדלים בין הקטגוריות השונות שאליהן משתייכים הקשישים. בעזרת גישת הפער הדיגיטלי (Berner et al., 2012; Berner et al., 2019; Choi et al., 2020) ותיאוריות חברתיות משלימות יתבצע ניתוח של ממצאי הסקר והעמקה בהבנתם, תוך השוואה לספרות הקיימת בתחום.

ראשית, יש לשאול: האם ההסתברות שקשישים ישתמשו באינטרנט זהה עבור כל הקבוצות? לפי גישת הפער הדיגיטלי (Digital divide) (Jiang et al., 2019) – או בהקשר של הגיל השלישי, פער דיגיטלי אפור (Grey digital divide) (Friemel, 2016) – התשובה שלילית. לפי תיאוריה זו, שיש הרואים בה פרדיגמה, קיימים הבדלים בשימוש בטכנולוגיה בין קבוצות אוכלוסייה שונות בגיל זקנה. אולם, "פער דיגיטלי" הוא מונח מורכב, המתחלק לשלושה סוגי פערים: גישה פיזית, הבדלים ברקע וגישה קוגניטיבית (Jiang et al., 2019). במאמר זה יידונו שני הסוגים הראשונים, שכן הם אלה שבאו לידי ביטוי בשאלון ובממצאי הסקר.

הסוג הראשון, פער הגישה, מתייחס לפער בין מי שמשתמשים באינטרנט למי שאינם משתמשים בו. מממצאי הסקר עולה כי כ-70% מהזקנים בישראל עושים שימוש באינטרנט ובאפליקציות בטלפון החכם, וגולשים בעיקר מהטלפון הנייד. כלומר, כ-30% כלל אינם משתמשים באינטרנט, ואפשר לומר שלפחות חלקם לא הצליחו לגשר על פער הגישה. עם זאת, יש לתת את הדעת גם על הסבר נוסף לתופעת ה"לא-משתמשים" (Gallistl et al., 2020): יחידים שנמנעים משימוש בטכנולוגיה בצורה מודעת ומושכלת, בדיוק כפי שהמשתמשים בוחרים להיעזר בה (Knowles & Hanson, 2018). לפיכך, אי-שימוש בקרב קבוצה זו אינו נובע בהכרח מהפער בגישה פיזית או מכל פער אחר. אם כן, בסקרים בעתיד מומלץ לכלול שאלות הבוחנות את הסיבות לאי-שימוש באינטרנט.

הסוג השני הוא פער הנובע מהבדלים על בסיס רקע סוציו-דמוגרפי. על פי ממצאי הסקר, גברים (75.2%) משתמשים באינטרנט יותר מנשים (63.4%). ממצא זה סותר מחקרים קודמים, שחלקם מצאו כי אין הבדלים מגדריים בשימוש באינטרנט או בטכנולוגיות חדשות בכלל (Berner et al., 2012; Chiu & Liu, 2017; Choi et al., 2020), ואילו אחרים טענו כי קיים הבדל כזה, אולם בכיוון ההפוך – נשים משתמשות באינטרנט יותר מגברים (Choi et al., 2022). נראה כי בהקשר של שימוש באינטרנט, קיימים בקרב זקנים בישראל הבדלים מגדריים מסורתיים. ייתכן כי הדבר נובע מכך שהגברים נחשפו יותר מנשים למחשבים ולאינטרנט, או רכשו כישורים דיגיטליים טובים יותר, בשנות התעסוקה שלהם. בסקרים בעתיד מומלץ לבחון את הסיבות להבדלים הללו.

הממצא לגבי הבדלים אתניים (73.1% מהיהודים משתמשים באינטרנט לעומת 24% מהערבים) תואם מחקרים שמצאו הבדל דומה בין קבוצות אתניות או גזעיות שונות (Choi et al., 2020; Choi et al., 2022), אולם יש לציין כי בחלק מהמחקרים בתחום לא נמצא הבדל כזה (Chang et al., 2015). ההבדל שנמצא בין קבוצות גיל, לפיו שיעור משתמשי האינטרנט הולך ופוחת ככל שהמשיבים מבוגרים יותר, תואם למחקר הקיים בתחום (Berner et al., 2019; Chang et al., 2015; Chiu & Liu, 2017). בסקר נמצאו גם הבדלים הנוגעים לרמת ההשכלה, כאשר שיעור המשתמשים גבוה יותר בקרב בעלי השכלה אקדמית (89.1%, לעומת 25% משתמשים בעלי השכלה נמוכה). ממצא זה תואם את הספרות (Chiu & Liu, 2017). לבסוף, נצפתה מגמה דומה לזו גם בנוגע להבדלים ברמת ההכנסה (54.2% משתמשים בקרב בעלי הכנסה נמוכה מהממוצע במשק, לעומת 98% בקרב בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע), אשר גם היא תואמת את הספרות הקיימת (Chang et al., 2015; Choi et al., 2020).

השאלה הבאה היא: האם קשישים משתמשים באינטרנט במידה שווה עבור כל המטרות האפשריות? התשובה לכך שלילית. תיאוריית היררכיית הצרכים של מאסלו (Need hierarchy theory) מתארת מדרג של צרכים אנושיים – החל מצרכים גופניים בסיסיים, דרך צרכים הקשורים לביטחון ושייכות, וכלה בצורך בהגשמה עצמית (McLeod, 2007). ממצאי הסקר הולמים תיאוריה זו במידה לא מבוטלת, שכן נמצא כי המטרה הנפוצה ביותר לשימוש באינטרנט היא קבלת מידע רפואי ושירותי בריאות (70.7%). הדבר מתקבל על הדעת לנוכח העובדה כי הגיל השלישי מתאפיין בבעיות בריאות שונות, וכי ההסתברות לחלות במחלות כגון סרטן גבוהה יחסית לגילאים צעירים יותר (Jackson et al., 2020). נראה כי שיעור גבוה של קשישים פונים לאינטרנט לשם חיפוש מידע בריאותי או שימוש בשירותי בריאות מקוונים, במטרה לספק את הצורך הפיזיולוגי. עם זאת, הממצאים המראים כי אין הבדלים מובהקים בשיעור השימוש למטרה זו מבחינת הרקע הסוציו-דמוגרפי, סותרים במידת מה את הממצאים המקבילים בספרות המדעית (Weber et al., 2020; Yoon et al., 2020). הממצא היחיד שתאם את הספרות נוגע להבדלים אתניים – שיעור הערבים שדיווחו כי חיפשו מידע בריאותי מקוון לעיתים קרובות (41.7%) היה גבוה משיעור היהודים (29.5%). ממצא זה תואם את ממצאי מחקרם של מש ואחרים (Mesch et al., 2012), שמצאו הבדל דומה באוכלוסייה הכללית בישראל. ניתן להסביר אותו בעזרת היפותזת ההגוונה החברתית (Social diversification hypothesis), לפיה יחידים המשתייכים לקבוצות מוחלשות בחברה מנצלים את האינטרנט ככלי לצמצום פערים, למשל בהקשר של בריאות (Mesch et al., 2012).

השימוש הנפוץ הבא הוא קבלת שירותי בנקאות מקוונת (61.9%). ההבדל המובהק שנמצא בין שיעורי הגברים (77%) לנשים (49.8%) בהקשר זה תואם ממצאי מחקרים קודמים (Schehl et al., 2019).

שימוש נפוץ נוסף הוא גלישה ברשתות החברתיות (54.3%). ממצא זה תואם את תיאוריית היררכיית הצרכים, שכן הוא מבליט את הצורך בשייכות, שחשיבותו פחותה מעט מזו של הצורך בבריאות. השימוש במדיה חברתיים עשוי להעניק לקשישים חיבור לעולם, לסייע להם לתקשר עם חברים וקרובי משפחה או לקבל מידע, ובכך להפחית את רמות הבדידות והבידוד החברתי ואת השלכותיהם השליליות על הבריאות (Williams & Dedeo, 2023). ההבדל המגדרי שנמצא בהקשר זה (57.6% מהנשים לעומת 50% מהגברים) אינו תואם חלק מהספרות (Sousa et al., 2023; Yu et al., 2016) ואף סותר את חלקה (Zhou, 2019). על מנת להבין טוב יותר את ההבדלים בין הממצא בסקר ובין הספרות הקיימת, מומלץ בסקרים הבאים לבחון הבדלים מגדריים הנוגעים לשימושים ספציפיים ברשתות החברתיות.

שאלה נוספת היא: באמצעות איזה מכשיר גולשים זקנים באינטרנט? ממצאי הסקר הצביעו על שוני רב בין שיעורי המשתמשים במכשירים שונים, לדוגמה בין המשתמשים בטלפון נייד לא חכם (7.2%) למשתמשים במחשב נייד (21.6%) או בטלפון חכם (60.4%). ניתן להסביר שוני זה באמצעות תיאוריית השימושים והסיפוקים (Uses and gratifications theory). אם בעבר תיאוריה זו הסבירה את הסיבות שמובילות לשימוש במדיה מסורתיים (Katz et al., 1974), כיום ביכולתה להסביר גם את הסיבות לשימוש בטכנולוגיות חדשות בגיל זקנה (Adoni & Nimrod, 2020; Rosenberg & Taipale, 2022). לפי תיאוריה זו, כל המשתמשים בטכנולוגיות, ובכלל זה בני הגיל השלישי, בוחרים בקפידה ובאופן מודע את הטכנולוגיות או את האפשרויות הספציפיות בתוכן שאליהן הם פונים (Han et al., 2015). הסיבה העיקרית לקפדנות זו היא השאיפה לסיפוק צרכים מסוימים (Heravi et al., 2018). הבחירה בטכנולוגיה או בתכונות מסוימות שלה נובעת מתרומתה בעבר למילוי צרכים, או מהציפייה שבזכותה יתמלאו צרכים כלשהם בעתיד (Vaterlaus, 2017). הטלפון החכם מייצג עולם מולטימדיה רב-תכליתי (Taipale et al., 2024). בניגוד לטלפון הרגיל, אפשר לגלוש בו הן באמצעות דפדפן והן באמצעות יישומים, מה שמעצים את חוויית הגלישה. בשונה מכל סוג של מחשב, הטלפון החכם הוא קטן וקל משקל, והמשתמש יכול לשאת אותו בכל זמן ובכל מקום. לפיכך, הוא עשוי לספק מגוון רחב של צורכי הזקנים, ואולי אפילו את רובם, בצורה הטובה ביותר מבין כל הטכנולוגיות האפשריות. חלק ניכר מההבדלים הסוציו-דמוגרפיים שנמצאו בסקר בנוגע לשימוש או אי-שימוש בטלפונים חכמים תואם את הספרות (Rosenberg & Taipale, 2022; Seifert & Schelling, 2015). אלו הם פני הדברים בהקשר של הבדלים מגדריים (גברים [67.4%] לעומת נשים [56.1%]) והבדלים ברמת ההשכלה (בעלי השכלה נמוכה [15.8%] לעומת בעלי השכלה אקדמית [82%]) וברמת ההכנסה (בעלי הכנסה מתחת לממוצע למשק [46.8%] לעומת בעלי הכנסה מעל הממוצע [89.8%]).

נפנה לשאלה הבאה: האם השימוש של זקנים באינטרנט הוא עצמאי לגמרי? התשובה היא לא. על פי ממצאי הסקר, מרבית הנשאלים (53.4%) ציינו מעורבות בינונית לכל הפחות של בני משפחה בפעילותם ברשת. ניתן להסביר ממצא זה באמצעות מודל הסולידריות הבין-דורית (Intergenerational solidarity theory), הגורס כי טיב היחסים בין הדורות במשפחה הוא פונקציה של התרומה של כל דור ללכידות המשפחתית. לפי המודל, הסולידריות הבין-דורית היא רב-ממדית וכוללת שישה היבטים: אסוציאטיבי (תדירות התקשורת הבין-דורית ודפוסי התקשורת), רגשי (אינטימיות וקרבה רגשית), תפקודי (תלות הדדית ואוטונומיה), נורמטיבי (נורמות משפחתיות ואינדיווידואליזם), הסכמי (קונצנזוס או מחלוקות בנוגע לערכים ואמונות) ומבני (זמינות) (Taipale et al., 2017). בהתאם למודל, ניתן לומר כי קיימת סולידריות תפקודית לא מבוטלת במשפחות הנשאלים, שמתבטאת במידה זו או אחרת בכל הקשור לשימוש שלהם באינטרנט. ההבדלים האתניים שנמצאו במידת המעורבות של בני המשפחה (52.6% בקרב יהודים לעומת 75% בקרב ערבים) מראים על מעורבות רבה של המשפחה בחיי הזקן – ואולי גם על סולידריות תפקודית גבוהה יותר – בחברה הערבית, אשר בה זוכים הורים זקנים גם בימינו לטיפול בית בידי ילדיהם (Manor, 2018).

הסולידריות התפקודית (הדיפרנציאלית) באה לידי ביטוי גם במעורבות המשפחה בשימושי אינטרנט מסוימים. למשל, 49% מהנשאלים ציינו כי פנו לקרוביהם בנושאים הקשורים לאוריינות דיגיטלית, כגון תפעול טכני ומיומנויות גלישה, אולם רק 19.4% נעזרו בבני משפחה לצורך שליחת דואר אלקטרוני.

בפרק הבא אדון במשמעויות הממצאים הנוגעים לתחושת המוגנות ברשת של בני הגיל השלישי.

בפרק זה, המונח "קורבנות דיגיטלית" מתייחס למכלול של פגיעות הנובעות מפעולות טכנולוגיות זדוניות. אין זה מונח שגור בספרות, אשר נוטה להשתמש במושגים "קורבנות סייבר" (Cyber victimization, Dodel & Mesch, 2017) או "קורבנות מקוונת" (Online victimization, Finkelhor et al., 2000) בהקשר של פגיעות כאלו. אולם, מושגים אלה מתייחסים לעולם האינטרנט או לסביבת המחשב, ועם חדירתם של טלפונים חכמים וסוגים אחרים של מכשירים ניידים לשגרת חיינו, לצד ריבוי מקרי הפגיעה כתוצאה משימוש ביישומים שונים, ראוי להרחיב את המונחים הללו כך שיכללו גם פגיעות מבוססות טכנולוגיה שאינן דרך המחשב.

השאלה הראשונה בפרק זה היא: האם לקבוצות אוכלוסייה שונות בגיל זקנה יש הסתברות שונה לקורבנות דיגיטלית? לפי תיאוריית הפעילויות השגרתיות (Routine activities theory), התשובה חיובית. תיאוריה זו טוענת כי יחידים משתייכים לקבוצות חברתיות שונות המנהלות אורח חיים שונה, ולכן יש להם הסתברות שונה להיחשף למצבים שמובילים לקורבנות או לפגיעה (Canetti-Nisim et al., 2006). ממצאי הסקר מצביעים על שוני בסיכוי להיפגע מעבירות שונות. למשל, בחלק מהמקרים קיים הבדל מגדרי מובהק. יותר גברים (21.7%) מנשים (9%) קיבלו לפחות פעם אחת סרטונים אלימים או תכנים בעלי אופי פורנוגרפי. כמו כן, יותר גברים (51.4%) מנשים (38.7%) חוו לפחות פעם אחת הונאה או ניסיון הונאה באמצעות הודעת דואר אלקטרוני או SMS. הבדל זה משקף את ההבדלים המגדריים בסיכון לשמש מטרה להונאות מקוונות, כאשר עבור גברים הסיכון גבוה יותר (Mesch & Dodel, 2018). בהתאם לתיאוריה הנדונה, ייתכן שהבדל זה נובע, בין השאר, מכך שגברים נחשפים יותר לתכנים אלימים או לסכנות העשויות להביא להונאה. מומלץ כי סקרים עתידיים יתייחסו למידת החשיפה לתכנים ואתרים אשר עלולים להוביל לקורבנות דיגיטלית.

השאלה הבאה היא: האם משתמשי אינטרנט זקנים שונים משתמשים במידה שווה בפרקטיקות התגוננות שונות ברשת? לפי תיאוריית מוטיבציית ההגנה (Protection motivation theory), התשובה שלילית. תיאוריה זו טוענת כי תגובתם של פרטים לאיומים תלויה בעיקר בתפיסתם לגבי עוצמת האיום ולגבי יכולתם להתמודד איתו (Bartol et al., 2022), וכי הערכת הסיכון להיפגע ממאורע מסוים תלויה באפקטיביות של ההתנהגות המשמשת להגנה מהאיום (Jankovic et al., 2020). על פי ממצאי הסקר, ובהתאם לתיאוריה זו, נראה שבקרב משתמשי אינטרנט קשישים התנהגויות מסוימות הן יותר שכיחות מאחרות בכל הקשור להתגוננות מפני קורבנות דיגיטלית. שתי הפעולות הנפוצות ביותר שנמצאו בסקר הן שימוש בסיסמאות מורכבות רבות (54.5%) וביצוע אימות דו-שלבי (54%). ייתכן כי הנשאלים תופסים פעולות אלה כתגובות יעילות לאיומים דיגיטליים, ואפשר שהן אכן מקטינות הלכה למעשה את האיום עליהם מפני קורבנות דיגיטלית. ההבדלים שנמצאו בסקר בין קבוצות שונות תואמים בחלקם את הספרות העוסקת בהתגוננות דיגיטלית באוכלוסייה הכללית (Dodel & Mesch, 2017; Mesch & Dodel, 2018). ההבדלים בין המגדרים (גברים מבצעים פעולות התגוננות בשיעור גבוה יותר מנשים) וקבוצות הגיל (המבוגרים ביותר משתמשים בפחות פרקטיקות התגוננות משאר המשיבים) תואמים את הממצאים בספרות הקיימת. לעומת זאת, נמצא כי משתמשים בעלי השכלה אקדמית השתמשו בפרקטיקות התגוננות יותר מבעלי השכלה נמוכה, ואילו בספרות לא נמצאו הבדלים כאלה.

ולשאלה השלישית: האם כל משתמשי האינטרנט בגיל השלישי מדווחים על קורבנות דיגיטלית לרשויות החוק? ממצאי הסקר מראים שרק 39.3% מהנשאלים הביעו נכונות לדווח על קורבנות דיגיטלית למשטרה. ניתן לראות ממצא זה בפרספקטיבה של תיאוריית הביצוע (Performance theory), המשמשת בדרך כלל להערכת ההשפעה של מידת שביעות הרצון מעבודת הרשויות (Van Craen & Skogan, 2015). התיאוריה מניחה כי פרטים בחברה נוהגים להעריך את הביצועים של מוסדות המדינה ולהתנהג בהתאם להערכה זו. ככל שביצועי המוסדות טובים יותר לדעת הציבור, כך הוא נותן להם לגיטימציה רבה יותר (Boateng, 2018) ומסכים לשתף עימם פעולה בצורה נרחבת יותר (Merenda et al., 2020). אם כן, הממצא המדובר עשוי להצביע על כך שציבור משתמשי האינטרנט הקשישים סומך על המשטרה במידה מוגבלת בכל הקשור לטיפול בעבירות סייבר, וייתכן כי אינו מעריך שהיא מסוגלת לטפל באפקטיביות במקרים של קורבנות דיגיטלית. מומלץ כי סקרים עתידיים, ואולי גם קבוצות מיקוד עתידיות, יעמיקו בנושא ויזהו את הסיבות לפנייה ולאי-פנייה לגורמים שונים, לרבות משטרת ישראל, במקרים של קורבנות דיגיטלית.

שאלה נוספת היא: האם כל משתמשי האינטרנט הזקנים מעוניינים לקבל מידע שעשוי להפחית את הסיכון לקורבנות דיגיטלית? גם כאן, התשובה שלילית. תיאוריית צמצום האי-ודאות (Uncertainty reduction theory) גורסת כי במהלך אינטראקציות ראשוניות, יחידים חשים אי-ודאות לגבי הכוונות וההתנהגויות של הצד השני. לכן הם מנסים לאסוף מידע רב ככל האפשר על אותו גורם, בשלוש דרכים עיקריות – סבילה (צפייה בהתנהגות הצד השני והבנתה), פעילה (איסוף מידע באמצעות צדדים שלישיים) ואינטראקטיבית (איסוף מידע באמצעות תקשורת ישירה עם הצד השני) (Venkatesh et al., 2016). ממצאי הסקר מצביעים על כך שרוב המשיבים (53.1%) אינם מעוניינים לקבל מידע שעשוי להפחית את ההסתברות לקורבנות דיגיטלית. מנקודת המבט של התיאוריה הנדונה, ניתן לומר כי משתמשים אלה הצליחו לצמצם את האי-ודאות ביחסי הגומלין שלהם עם העולם הדיגיטלי באמצעות דרך אחת לפחות מתוך שלוש הדרכים הללו. אולם, 46.9% היו מעוניינים לקבל לפחות סוג אחד של מידע כזה. ככל הנראה, פלח זה של המדגם עדיין נמצא בשלב הפחתת הסיכון והאי-ודאות במרחב המקוון ובכל הקשור לשימוש באינטרנט. על פי ממצאי הסקר, מבין האפשרויות שהוצעו למשיבים, הם הביעו את מידת העניין הרבה ביותר בקבלת מידע על התגוננות מפני איומים ברשת (25.5%).

לבסוף, נשאלת השאלה: מדוע משתמשי אינטרנט זקנים עשויים להימנע מלדווח על קורבנות דיגיטלית? שתי תיאוריות יכולות לסייע במענה לכך. לפי תיאוריית הייחוס (Attribution theory), המסקנות שאליהן יחידים מגיעים כתגובה לאירוע מסוים עשויות להשפיע על רגשותיהם ועל התנהגויותיהם בהקשר של אותו אירוע. למשל, אם אדם מייחס את התרחשות האירוע לסיבות פנימיות, כלומר כאלו שקשורות אליו עצמו, הוא עשוי לחוש בושה ולהתנתק מסביבתו (Weiner & Graham, 1999). בהתאם לתיאוריה זו, ייתכן כי לפחות חלק מהנשאלים שדיווחו על בושה כגורם לאי-דיווח על קורבנות דיגיטלית (7%) מייחסים את הקורבנות הדיגיטלית לשגיאות או חוסר זהירות מצידם. לצד זה, תיאוריית הסכֵמה (Schema theory) גורסת כי חוויית הפגיעה גורמת לערעור התפיסה העצמית ותפיסת העולם, מה שמשפיע על הרגשות וההתנהגות בהמשך (Foa & Rothbaum, 1998). 8.8% מהנשאלים ציינו חוסר אמון במערכות האכיפה ו-0.9% הצביעו על חוסר אכפתיות, או הנחה שלא יקבלו עזרה, כסיבה לאי-דיווח על קורבנות דיגיטלית. בהתאם לתיאוריה הנדונה, ניתן לומר כי קורבנות דיגיטלית מערערת או עלולה לערער את הסכֵמות הקוגניטיביות של משתמשי אינטרנט קשישים לגבי עצמם ולגבי העולם הסובב אותם.