ביום 12.02.2023, בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל באופן חלקי את תביעתו של אדם שטען שפייסבוק פגעה בפרטיותו כאשר נמנעה מהסרת תכנים שהועלו לפלטפורמה שלה ופגעו בפרטיותו. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובע כי הימנעותה של פייסבוק מהסרת תכנים משמיצים מקימה אחריות של הרשת החברתית כלפיו בגין לשון הרע.
ת"א 72808-11-20 אושקי נ' Inc Facebook ואח'
רקע עובדתי והפגיעות להן טען התובע
התובע הוא בעלים של חברת הוצאה לאור. זוגתו לשעבר היא מנהלת של קבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי", הנאבקת בין היתר, נגד קיומם של מועדוני חשפנות, וכן אחת המקדמות הראשיות של חוק נגד צריכת זנות בישראל. בעקבות קבלתו של החוק בכנסת וכניסתו לתוקף, ועקב סגירתם הרשמית של כל מועדוני החשפנות בארץ, המתנגדים לחוק זעמו מאוד עליה וראו בה ובחברותיה אחראיות לפגיעה בפרנסתם.
בשנת 2021 הוקם בפייסבוק דף בשם "התובעת". במהלך הימים שלאחר הקמת הדף, פורסמו בו בין היתר כתובתו תוך ציון העובדה שהוא מתגורר בה, מידע כלכלי על המקרקעין בו הוא גר ושמות בנותיו וזוגתו לשעבר. בנוסף, פורסמו בדף לטענת התובע איומים סמויים על חייו וחיי משפחתו, שקרים המהווים לשון הרע, ותמונות שלו ושל משפחתו באופן הפוגע בפרטיותם. התובע טען שהוא פנה לפייסבוק, דיווח על התוכן הפוגעני וביקש את הסרתו, אך החברה סירבה פעמיים.
טענות התובע נגד פייסבוק בהליך הנוכחי
ביום 30.11.2020 הגיש התובע תביעה לפיצויים נגד פייסבוק בבקשה לחייב אותה לשלם לו פיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות ולהורות לה להסיר את הפרסומים. התובע בחר שלא לתבוע פיצויים מהמפרסם, מאחר והחשבון אנונימי, וטען שפרטי בעליו אינם ידועים לו. התובע קישר בין הפרסומים המעוולים נגדו לרצון של בעלי מועדוני חשפנות לנקום בזוגתו לשעבר, כך שהפרסומים נועדו להתנכל לה ולמשפחתה בטענות שקריות, שלדעתו מהוות עוולה של לשון הרע. בנוסף, טען התובע שהחברה התרשלה בכך שבחרה לא להסיר את הדף למרות בקשותיו, וטוען שבכוחה היה למנוע את הנזק, שמקורו בפרסום הרחב של הדף.
כמו כן, הוא טוען שהחברה פגעה בפרטיותו ובפרטיות משפחתו. בהקשר הזה, טען שיש להתחשב בחומרת הפרסומים, שכוללים תמונות מעקב ותחקיר מעמיק עליו, על משפחתו ועל עיסוקו.
טענות פייסבוק
פייסבוק טענה שחוק הגנת הפרטיות לא מאפשר להטיל עליה אחריות בגין פרסומים של צד שלישי שאינו קשור אליה. עוד טענה כי אין לצפות ממנה לבדוק את נכונות הפרסומים בפלטפורמה שלה, והיא מתפקדת רק כמתווכחת נייטרלית, במקרה הזה בין התובע לבין אדם שככל הנראה נקלע לסכסוך עסקי לגיטימי עמו. לשיטתה, על התובע לתבוע ישירות את האדם שאחראי על הפרסומים המעוולים לכאורה, ואין להטיל על פייסבוק את האחריות לפיצויו.
בנוסף הוסיפה פייסבוק שלפי המדיניות שלה היא מסירה תכנים הפוגעים בפרטיות רק כאשר הם מהווים סכנה לאדם הפונה אליהם בבקשה להסירם, ולא בגין כל פגיעה בפרטיות.
הכרעת בית המשפט
ביום 12.02.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, אשר קיבל באופן חלקי את התביעה, תוך כדי הסתמכות על פסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט השלום בתל אביב-יפו בעניינה של חברת גוגל, לפיה על פלטפורמה במרשתת, כמו פייסבוק, אחריות להסיר תכנים בלי צו בית משפט רק כשהם "בלתי חוקיים באופן מובהק".
בהיבט פרסום לשון הרע בית המשפט קבע שיש חשיבות רק לשאלה האם פייסבוק ידעה שהפרסומים שקריים, ולא לחומרת המעשים המיוחסים לפרסומים. בנוסף, בית המשפט הבהיר שלא ניתן לקבל את טענתו של התובע שהיה על פייסבוק לבחון את נכונות הטענות בפרסומים, בצורה שתשווה את מעמדה החוקי למעמדם של כלי תקשורת עיתונאיים. זאת ועוד, בית המשפט קבע שלא ניתן בהכרח לייחס את הפרסומים להתנכלות לזוגתו לשעבר של התובע, אלא חלק מהפרסומים מכילים טענות לגיטימיות כנגד עיסוקו של התובע. כלומר, אין בפרסומים אי-חוקיות מובהקת שדורשת הסרתם בלי צו מבית המשפט.
בהיבט פגיעה בפרטיות נקבע כי בפרסומים יש פגיעה בפרטיותו שכן פורסמה כתובת הבניין בו הוא מתגורר תוך ציון העובדה שהוא מתגורר בו, שמות בנותיו וזוגתו לשעבר ונתונים כלכליים על המקרקעין בו הוא גר. הנתבעת טענה שלפי מדיניותה, יוסרו פרסומים הפוגעים בפרטיות רק אם הם מסכנים את הפונה אליה בבקשה להסיר הפרסום. בית המשפט לא קיבל את טענתה של פייסבוק לפיה הפרסום אינו חוקי רק כשהוא עלול לסכן את הפונה, וחייב את פייסבוק להסיר את הפרסומים ולפצות את התובע.
בסופו של דבר חויבה פייסבוק להסיר את הפרסומים, אך לא חויבה בתשלום פיצויים מאחר והוצאות המשפט לטובת הדיון בלשון הרע עלו על סכום הפיצויים שהתובע ביקש עקב הפגיעה בפרטיותו.
