חוק האכיפה ברשת של גרמניה (Gesetz zur Verbesserung der Rechtsdurchsetzung in sozialen Netzwerken), הידוע גם בשם "חוק הפייסבוק" של גרמניה, נחקק בשנת 2017 ומחייב פלטפורמות מדיה חברתית גדולות להסיר תוכן "בלתי חוקי בעליל" תוך 24 שעות, ותוכן בלתי חוקי תוך 7 ימים מיום פרסומו, במטרה להילחם בפייק ניוז, שיח שנאה ומידע כוזב באינטרנט.
עמוד תוכן זה מספק סקירה וניתוח מתעדכנים של החקיקה הגרמנית לאכיפה והסרת תכנים ברשת, שנכנסה לתוקף בשנת 2018. החוק, שדורש מרשתות חברתיות להסיר תוכן לא חוקי, הוא חוק ייחודי במדינות האיחוד האירופי. כמו כן, מאז חקיקתו גרמניה היא המובילה מבין מדינות האיחוד האירופי בכמות הבקשות שהגישה להסרת תכנים ברשתות החברתיות (ראו להרחבה את הנתונים לגבי חברת מטא).
הוראות החוק
החוק, שנכנס לתוקף בינואר 2018, מחייב פלטפורמות מדיה חברתית עם יותר מ-2 מיליון משתמשים להסיר תכנים בלתי חוקיים, או להתמודד עם קנס מרבי של 50 מיליון יורו.
החוק אינו חל על שירותים שנועדו לעיתונאות, הוצאה לאור, שירותי הודעות פרטיות או שיח אישי (כמו Whatsapp, אי-מייל או משחקי מחשב שבהם יש צ'אט), ושירותים שיועדו להפצה של תוכן ספציפי (כמו אתרי קניות או בלוגים) (סעיף 1 לחוק). החוק מחייב על הפלטפורמות לקבוע נוהל שקוף לטיפול בתלונות על תוכן בלתי חוקי (סעיף 3 לחוק) וחלה עליהם חובת לתעד את הטיפול בפניות הללו, ולפרסם דוח מדי חצי שנה על אופן הטיפול בתכנים בלתי חוקיים בפלטפורמה שלהן (סעיף 2 לחוק). בדומה לסטנדרטים של ה-DSA (החקיקה שחלה באיחוד האירופי ביחס לאסדרת שירותים דיגיטליים; לסקירה של האיגוד ראו כאן), החקיקה קובעת גם שיש ליידע באופן מיידי את המתלוננים והמשתמשים על ההחלטות שהתקבלו.
הפרות של החקיקה נחשבות עבירות מנהליות בגינן יינתנו קנסות משמעותיים של עד 5 מיליון יורו (סעיף 4 לחוק). בהתאם לחוק הגרמני, במקרים מסוימים, כגון כאשר ההפרה נעשתה בכוונה, ניתן להגדיל את הקנס עד פי עשרה, כלומר עד 50 מליון יורו. בנוסף, על הספקים למנות נציג שירות בגרמניה הן עבור שיתוף פעולה מול הרשויות והן עבור הליכים אזרחיים (סעיף 5 לחוק).
לאחר הסרת תכנים בלתי חוקיים ושמירתם, החוק מחייב את הפלטפורמות לדווח על התכנים לרשויות האכיפה במטרה לאפשר העמדה לדין של המפרסמים על פרסום התכנים הללו. דיווח זה יכלול את שם המשתמש שפרסם את התוכן וכתובת ה-IP האחרונה שממנה התחבר לחשבון. הפלטפורמות יידעו את המשתמש על העברת המידע לרשויות רק 4 שבועות לאחר מסירת המידע, אלא אם לדעת הרשויות יידוע המשתמש עלול לפגוע בחקירה – ואז חל איסור ליידע את המשתמש (סעיף 3 לחוק). את התוכן שנמחק יש לאחסן לפחות 10 שבועות לאחר מכן.
החלה בפועל – הטלת קנס על פייסבוק
ביולי 2019, פייסבוק נקנסה ב-2 מיליון יורו על ידי משרד המשפטים הפדרלי של גרמניה בשל דיווח חסר של תלונות על תוכן לא חוקי. לפי משרד המשפטים הפדרלי של גרמניה, פייסבוק לא כללה דיווחי משתמשים מסוימים, זאת על מנת ליצור תמונה מעוותת של היקף תוכן לא חוקי בפלטפורמה שלה. עם זאת, פייסבוק טענה שהיבטי החוק "חסרי בהירות" והיא אכן עומדה בדרישות הדיווח המחייבות.
פייסבוק הביעה ביקורת כלפי החוק אף במהלך חקיקתו, בטענה שהחקיקה מהווה העברה של נטל האכיפה מהממשלה לחברות הפרטיות. בהצהרה שנשלחה לפרלמנט הגרמני בסוף מאי 2017, החברה ציינה: "אסור שהמדינה החוקתית תעביר את החסרונות והאחריות שלה לחברות פרטיות. מניעה ומאבק בדברי שנאה ודיווחים כוזבים זו משימה ציבורית שאסור למדינה לברוח ממנה". בהודעתה, פייסבוק טענה כי "סכום הקנסות אינו פרופורציונלי להתנהגות הנענשת".
ביקורת על החוק
החוק זכה לביקורת מקומית ובינלאומית על ידי פוליטיקאים, קבוצות זכויות אדם, עיתונאים ואנשי אקדמיה על כך שהוא מתמרץ את פלטפורמות המדיה החברתית לצנזר מראש התבטאויות תקפות וחוקיות, והופך אותן לפוסקות בשאלה מה נחשב להתבטאות חופשית ומה מגביל את חופש הביטוי בגרמניה. בשל כך, מומחים טוענים כי החוק עלול להפר את חופש הביטוי, אשר מעוגן הן בחוקת גרמניה והן באמנה האירופית לזכויות אדם, עליה גרמניה חתומה. כמו כן, הם מזהירים כי החוק מעודד חסימת יתר, משום שהוא מאפשר לחברות טכנולוגיה להחליט באופן מיידי על דברים מפוקפקים על ידי חסימתם תוך 24 שעות, במקום לאפשר להם להיות מופצים או לגרום נזק בזמן המתנה להחלטת בית משפט בשאלה האם הם אכן לא חוקיים. הצורך הזה במהירות ההסרה מקשה על מימוש הזכות להליך הוגן של מפרסמי התכנים הללו.
בנוסף, מומחים אחרים טוענים כי אין הצדקה שהליכים כאלה יוסדרו בחקיקה גרמנית פנימית, ויש לתעדף חקיקה מקיפה ואחידה יותר של האיחוד האירופי (ה-Digital Services Act), מכיוון שהאינטרנט הוא מקום בינלאומי כל כך.
ביוני 2017, מומחה של האו"ם לענייני הגנה על חופש הדעה והביטוי, מתח ביקורת על החקיקה. הוא סבר שחלקים מסוימים של החקיקה אינם עולים בקנה אחד עם האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ומדיניות (אמנה שאומצה ע"י האו"ם ומעגנת זכויות אזרחיות ומדיניות כגון חופש הביטוי, חופש הדת, הזכות להליך הוגן וכו') והעלה את החששות הבאים:
- רשתות חברתיות יצטרכו למחוק מידע בהתבסס חלקית על קריטריונים "עמומים ומעורפלים".
- הקנסות המקסימליים יהיו בלתי פרופורציונליים לעבירה עצמה, ו"עשויים לגרום לרשתות החברתיות להסיר תוכן שעשוי להיות חוקי".
- חוקיות המידע תלויה לעתים קרובות בהקשר, מה שיהיה קשה לפלטפורמות להעריך במדויק.
המומחה של האו"ם גם הביע דאגה ביחס לחובת השמירה על המידע – "תוכן המהווה הפרה" ופרטי המשתמש המשויכים אליו יצטרכו להיות מאוחסנים בשרתים פרטיים וניתן יהיה לגשת אליהם על ידי צווי בית משפט, מה שעלול לערער את הזכות לביטוי אנונימי. בנוסף, החוק יכביד על חברות פרטיות בהגנה על הפרטיות והאבטחה של כמויות גדולות של מידע פרטי נוסף.
משרד המשפטים הגרמני הגיב לביקורת של האו"ם, והבהיר כי הקנסות פרופורציונליים משום שהם יוטלו רק במקרה של "כשל מערכתי" ביחס למספר רב של עבירות, ולא ביחס לפרסומים יחידים, וכן ניתן לערער עליהם לבתי המשפט ולהכפיף אותם לביקורת שיפוטית. כמו כן, המשרד סבור שמאחר ומדובר בהסרת תכנים בלתי-חוקיים, והחוק עצמו אינו עמום ומעורפל, לא ניתן להגיד שדרישה להסרה לפי החוק תהיה "עמומה ומעורפלת".
בשנת 2021, חברת גוגל, שבבעלותה הרשת החברתית Youtube, הגישה תביעה כנגד חוקתיותו של סעיף 3 לחוק, שמחייב אותה למסור מידע לגבי מפרסמי תכנים בלתי חוקיים. בתביעתה, גוגל טוענת כי החוק מפר את זכותם של משתמשיה לפרטיות, שכן הוא מחייב העברה של פרטיהם האישיים למאגר מידע של רשויות האכיפה ללא הסכמתם.
